לאחר יום מנוחה יצאתי לאימון ארוך היום. האימון כלל 5 ק"מ חימום, 5 ק"מ בקצב מרתון, 5 ק"מ ריצה קלה ושוב 5 ק"מ בקצב מרתון.
בגלל משך האימון קמתי בשעה 4 וב4.30 כבר הייתי מחוץ לבית. בחוץ היו 6 מעלות !!! אבל היה ירח כמעט מלא ענקי וזה היה יפה!
רצתי לאט כדי שהגוף יתחמם בהדרגה. היה לי זמן בגלל אורך החימום. בגלל המרחק החלטתי לרוץ בדרך קצת יותר ארוכה שעברה בדרך השלום שבקצה שלה נראה הירח ונראה היה כאילו אני רץ לירח. אחר כך עברתי ליד כפר המכבייה ואז הגעתי לפארק ממקום שונה מהרגיל וראיתי תופעה שלא הכרתי. כיכר אחת לפני הפארק שממנה יש כביש גישה לחנייה של הפארק והספארי יש מחסום שננעל בשעה מסויימת בלילה. פתאום ראיתי פקק של אנשים שרוצים להגיע לכוון הפארק (יש שם גם בריכה). מצחיק לראות פקק בשעה רבע לחמש בבוקר.
רצתי עוד קצת בתוך הפארק השומם. רוב החיות ישנו מכורבלות בתוך עצמן. פתאום הופיע מולי רץ לבוש קצר!!! משוגע מילמלתי לעצמי. עשיתי מתיחות ויצאתי לקטע המהיר יותר. עדיין כאבו לי הרגליים באותם מקומות מהאימון ביום שני אבל פחות אולי בגלל שהרגליים התחממו. יצאתי מהפארק לכוון אצטדיון וינטר ודרך לוד (מסלול שבו התאהבתי לאחרונה.) מכוון שעד דרך לוד כבר עברתי כ2 ק"מ ונשארו לי רק 500 מ' כדי להסתובב חזרה החלטתי שבמקום לרוץ ימינה לכוון רמת גן לרוץ שמאלה לכוון יהוד. קיוויתי שיש שם מדרכה. ואמנם לאחר שפניתי גיליתי שהרגשתי הייתה נכונה ואין שם מדרכה. למזלי לכביש היו שוליים רחבים ובמילא הכביש דיי שומם. רצתי את המרחק שנשאר והסתובבתי כשאני מקווה ששום רכב לא יבוא מאחוריי. כל ק"מ היה מאבק אבל עמדתי בקצב הרצוי.
עכשיו היו לי 5 ק"מ בקצב קל. איזה שעמום! מה עושים כדי להעביר את הזמן. נזכרתי בויכוח שהיה לי עם חבר לגביי האורך של הסיבוב ההקפי הגדול של הפארק. אני אמרתי שהוא 2850 מ' והוא אמר שזה כמעט 3000 מ'. אז החלטתי למדוד. סימנתי איפה התחלתי וקדימה לסיבוב. רצתי וחשבתי על כל מיני דברים ולא הייתי מרוכז וכמעט נפגעתי בגלל זה. באזור מסויים בפארק הלאומי יש רחבה קטנה שקועה באדמה שבה נוסעים ילדים קטנים על אופניים, בימבות, רולר בליידס וכו. הרחבה דיי עמוקה. רצתי לידה וברגע האחרון שמתי לב שכמעט נפלתי לתוכה. זה יכל להיות כואב וגם מביך :). המשכתי לרוץ סיימתי את ההקפה ונוכחתי לדעת שהחבר צדק הסיבוב הוא 2950. טוב לדעת לחישובים עתידיים. סיימתי 5 ק"מ קל וקדימה 5 ק"מ אחרונים מהירים!
מתחיל לרוץ הברך כואבת אבל עומד בקצב. עובר ק"מ אחד חורק שיניים עובר עוד ק"מ עדיין בקצב יאללה רק עוד 3 ק"מ ניסיתי לעודד את עצמי בלי הרבה הצלחה 🙁 בכניסה לפארק עצרתי לשתות ולשטוף פנים. נשארו עוד 2 ק"מ וקצת. יוצא מהפארק לכוון דרך השלום חורק שיניים מתאמץ כאילו אני רץ אינטרוול ולא בקצב שאמור להיות לי יותר קל. עוד ק"מ אני כבר על מחלף אלוף שדה. מסיים את הריצה בתוך השכונה שלי. הולך לבייתי תוך כדי הסדרת נשימה ודופק. אני עובר ליד הסופר מרקט והריח של המאפים משגע אותי…
עמדתי בקצבים אבל לא היה קל וגם הברך ממש כואבת. מחר יש לי תור לאורטפד.
נקווה לטוב- יום טוב!