אז אמנם הפוסט בפייסבוק היה מתיחה של הראשון באפריל אבל היום באמת הייתה לי ריצה קצת מבאסת.
רצתי 36 ק"מ ביחד עם אלעד המאמן שלי שלו זאת הייתה המסכמת למרתון בלגרד. אלעד עוד רץ 4 ק"מ לפני שנפגשנו.
כבר בדרך התחיל המזל הרע. נסעתי עם טלי חברתי שהיא גם שכנתי- הבחורה כי חמודה וטובת לב בעולם שהסכימה לשנות את התוכניות שלה כדי לתת לי טרמפ. יצאנו ב5:40 בדרך להדר יוסף. בשעות האלו הכבישים אמורים להיות פתוחים. פתאום באמצע גהה ליד פתח תקווה פקק! מסבר שלרכב מסחרי התפוצץ גלגל ואולי יותר מאחד והוא נתקע באמצע הכביש ולכן המשטרה סגרה את הכביש עד שיגררו אותו. היה מצחיק לראות דיי הרבה אנשים בבגדי ריצה יוצאים מהרכב עצבניים לראות מה קורה.
הכביש נפתח והגענו להדר יוסף. המטרה של הריצה עם אלעד הייתה גם לרוץ כמאמן ומתאמן וגם מבחינתי לרוץ ריצה חסכונית עם שמירה על הקצב מה שלפעמים קשה לי כשרץ עם החברים מהקייטנה. באמת הקפדנו והיינו כל הזמן באזור קצב 5:45-5:50 הקפדתי על לקיחת סוכריות אנרגיה כל 7 ק"מ. עם השתייה קצת פקששנו כי רצנו באותם רגעים באזור ללא ברזיות. גם עצרנו קצת יותר מהרגיל כי אלעד היה צריך לשרותים.
הכל היה בסדר גם עם הרגל עד שבאזור ק"מ 20 רגל שמאל הפצועה החלה לכאוב. בתחילה באזור הפציעה וככל שעברו הק"מ אז גם למטה מעל הפטישון היכן שהתחיל לכאוב לאחר הארוכה של שבוע שעבר ובסוף גם מעל הברך היכן שהשבוע עברתי דיקור עם חשמל. בקיצר שישו ושימחו. לקינוח גם רגל ימין התחילה לרצות קצת תשומת לב אז הרגשתי תפוס במפשעה הימנית…
בק"מ ה28 היינו אמורים להגביר קצב ל5:10. הודעתי לאלעד שלא נראה לי שאוכל להגביר והוא אמר שזה מאד חשוב לאימון לדעת להגביר כשקשה. אמרתי בסדר בוא נגיע לק"מ 28 נעצור, נשתה, נשטוף פנים, ניקח סוכריות ואז נראה מה עושים. בדיוק בק"מ ה28 לא מצאנו ברזייה! ריצה נאחס כבר אמרתי! בסוף נמצאה הברזייה. התחלנו לרוץ מהר יותר. ק"מ ראשון סבבה, בדיוק 5:10 כפי שצריך. ק"מ שני הרגל מתחילה לכאוב יותר ויותר בעיקר באזור הדיקור. סחבתי עד סוף הק"מ שאותו סיימנו בקצב 5:16. ואז אמרתי לאלעד שאני לא יכול לרוץ בקצב הזה. הוא אמר בסדר בוא נאט ונמשיך. הבעייה שמאותו רגע שעצרנו כאילו התרוקנה לי כל האנרגיה מהגוף ואפילו לרוץ לאט היה לי קשה.
אלעד ניסה להסיח את דעתי ולעודד אותי אבל הייתי כבר כל כך מותש שחלקים גדולים ממה שאמר לא נקלטו. אף פעם לא הרגשתי כל כך מרוקן מאנרגיה. אפילו במרתון. משכתי בכוח מק"מ לק"מ. בשלב הזה גם הבנו שכנראה לא חישבנו נכון ונצטרך להוסיף עוד כק"מ וחצי לאחר הדר יוסף. רק זה היה חסר לי! עוד מבחן מנטלי לראות את הסוף ולהמשיך…
כדי להוסיף לכייף בק"מ ה34 לשעון שלי נגמרה הסוללה. כבר דיי הרבה זמן שיש לי בעיות איתו ותכננתי את הריצה הארוכה של שבת הבאה כמבחן האם הוא בסדר או צריך לקנות חדש. כנראה שקיבלתי את התשובה שבוע מוקדם יותר.
הגענו להדר יוסף וכאמור המשכנו. לא ידעתי את המרחק וגם לא את הקצב. אלעד טרח לציין כל 100 מטר שעברנו ולא ידעתי אם זה עוזר לי או מבאס אותי. בכל מקרה נקודת הסיבוב לא הגיעה… בסוף הסתובבנו וחזרנו. סיימתי את הריצה בבאסה כי ממש לא מתאימה לי השבירה הנפשית והפיסית הזאת. אנסה להבין ממה היא נבעה וללמוד ממנה להמשך כדי שלא יקרה לי דבר דומה במרתון. חבל שזה קרה כי דווקא השבוע למרות שלא רצתי ביום רביעי הייתי מעודד מריצת הטמפו ביום שני.
טוב יש עוד שבועיים של עומס ואז 3 שבועות של הורדה והתאוששות. חייב להיות חזק! כבר מריחים את הסוף! אתייעץ מחר עם לירן הפיזותרפיסט אולי להוסיף עוד טיפול.
בנימה אופטימית זו אני מאחל לכם חברים שיהיה שבוע טוב!