היום שוב רצתי 30 ק"מ לאחר ששבוע שעבר היה שבוע "הפחתה" ורצתי "רק" 21 ק"מ. לאחר שבפעם הקודמת אלעד המאמן כעס עליי מפני שרצתי מהר מהמתוכנן בתחילת הריצה ולכן היה לי קשה בסופה, השבוע הבטחתי שארוץ לפי התוכנית בייחוד מפני שהוא הוסיף לי דובדבן ל5 הק"מ האחרונים של הריצה. את ה5 הק"מ האחרונים אלעד ביקש שארוץ בקצב המרתון שלי 5:40 דקות לק"מ.
קצת חששתי אבל הוא הבטיח שאם אעשה מה שצריך וארוץ את 25 הק"מ הראשונים לאט בקצב 6:20 דקות לק"מ ואחשוב עליהם כחימום ל 5 הק"מ האחרונים הכל יהיה בסדר. את האמת שהוא דיי צדק.
התחלתי לרוץ ב4:30 מנמל תל אביב רצנו (אני וטל מהקייטנה) 4 ק"מ עד לתל ברוך וחזרה לנמל, משם המשכנו דרומה לכוון יפו. מה שמדהים הוא שבשעה 4:30 בבוקר הרבה פחות נעים ויותר לח מבשעה 5:30-6:00. אני רצתי 7 ק"מ וטל קצת יותר. חזרתי לנמל תל אביב ונשארו לי 9 ק"מ אז החלטתי לרוץ לכוון גני יהושוע עד לק"מ ה25 ואז לחזור כך שה5 ק"מ האחרונים יהיו ללא הסתובבויות וחזרות.
עד אז באמת הריצה עברה דיי בקלילות . הקפדתי לקחת את סוכריות האנרגיה שלי ולשתות מים. אבל כנראה שהיה חסר לי קצת חמצן בראש כי התכנון שלי גרם לכך שהייתי צריך להוסיף עוד ק"מ בסיום כי מהנקודה שבה נכנסתי לפארק עד לנקודת הסיבוב החזרה רצתי בעצם רק 4 ק"מ. זאת נקודה חשובה להמשך הסיפור…
נכנסתי לפארק רענן יחסית. למזלי גם מזג האוויר היה טוב. היה קצת מעונן ולכן השמש לא יקדה מצד שני העננים חסמו קצת את הרוח. תוך כדי הריצה ובהמשך לפוסט שלי לגביי סוגי הרצים גיליתי סוג חדש של רץ- הערס או המינמליסט- מי שאוהב ללכת לרקוד במועדונים בטח מכיר את הערסים שרוקדים צעד קדימה צעד אחורה ככה בקטנה. השבת ראיתי מישהו שרץ ככה. הוא היה לבוש בבגדי ספורט לבנים, שרשרת מזהב על הצוואר, אוזניות באוזניים ורץ בצעדים קטנים ואיטיים. אמנם הוא לא צעד אחורה אבל זה מאד הזכיר לי את ריקוד הערסים. חשבתי שהמאמן שלי יאהב אותו כי הוא כל הזמן מטיף לי על ריצה חסכונית במאמץ…
רצתי 4 ק"מ עד שהשעון הראה 25 ק"מ. באותה נקודה איפסתי את השעון לקחתי סוכריות אנרגיה, שטפתי פנים ויצאתי שוב בריצה חזרה לנמל בקצב 5:40. הייתי מאד סקפטי לגביי המהירות כי זה אומר להגביר בכ40 שניות לדקה אבלכנראה שהכל בראש ומהרגע שנכנסתי למהירות נשארתי דיי מקובע עליה. ככה עברתי ק"מ ועוד ק"מ. לא היה קל והיה מאבק קשה לא לעצור ולשתות ו /או לשטוף פנים. ככה החזקתי מעמד על שהגעתי לאזור של מרכז דניאל לחתירה (כלומר דיי הסוף) פתאום קלטתי שיש עוד כק"מ וחצי למרות שהגעתי כמעט לנמל. המשתמע מכך היה שאני צריך או לרוץ עוד ק"מ וחצי מעבר לנמל או לחזור אחורה כ750 מ' ולרוץ שוב לנמל.
מי שמכיר את אזור מרכז החתירה יש שם גשרון קטן אך תלול מעל תעלת המים שמחברת את מעגן הסירות של המרכז ונחל הירקון. לא רציתי לעבור אותו שוב ולכן החלטתי לנסות להוסיף מרחק באזור של מרכז החתירה ואז לרוץ עוד קצת לכוון הנמל. בקיצור בסוף פרפרתי הלוך חזור באזור הנמל ואזור הפריסה של הקייטנה כדי להגיע ל30 הק"מ המיוחלים ולעמוד בקצב הרצוי.
זה היה קשה גם פיזית וגם מנטלית אבל עמדתי בזה!
אולי כבר כתבתי את זה בעבר(במידה וכן סליחה). כשרצים הרבה מאבדים נוזלים ומלחים בזיעה ולכן מומלץ לשתות תוך כדי ואחרי הריצה משקה איזוטוני שאמור להחזיר לגוף מלחים ונוזלים ולעזור לגוף לתפקד ולהתאושש. יש למשקה מספר טעמים. לי יש בבית תפוזים שיש לו טעם של קינלי קצת מקולקל ולימון שדיי דומה ללימונדה לא טעימה. לתדהמתי לקראת סוף הריצה פינטזתי לא על הקולה זירו שתיהיה בפריסה אלה על האיזוטוני שהבאתי! מצבי קשה…
שיהיה המשך יום שבת רגוע לכולם!