לאחר שבריצות בזמן האחרון מצב הרוח היה ירוד, היה לי קשה וחסרה מוטיבציה החלטתי לקרוא את הבלוג שלי ולעבור על הפוסטים מתקופת האימונים למרתון אמסטרדם ולראות האם גם אז הייתי במצב כזה. אולי כך אוכל למצוא דרך לשפר את המוטיבציה.
קראתי את כל הפוסטים וראיתי שבאמת יש הבדל גדול בין הפעם הקודמת לעכשיו. כנראה שאז הייתי בסוג של היי כי אמנם אני כותב שקשה אבל לוקח הכל בחיוב ובהבנה וכל דבר שאני רואה שמשמח אותי… אולי כי רצתי פחות מהר והיה לי יותר חמצן בראש :
את האמת זה דווקא עודד אותי ונתן לי קצת פרופורציות. מצב הרוח השתפר ואני מכוון לגישה הרבה יותר חיובית מעכשיו והלאה!
אז מה היה לנו היום?
בגלל שביומיים האחרונים לא רצתי אז הקדמתי את הריצה הארוכה ביום ומחר שבת אני מתכנן ריצת שחרור כדי לכפר על הק"מ האבודים.
יצאתי לריצה של 26 ק"מ בשעה 15:30 מנמל ת"א. התכנון המקורי היה לרוץ מהדר יוסף דרך הנמל עד תל ברוך ואז חשבתי שאולי אם אתחיל בנמל ארוץ לתל ברוך ובחזרה ואז להדר יוסף ובחזרה זה קצת ישבור את המונוטוניות של הריצה (כמו שעושים בקייטנה) ואז היא תעבור יותר בקלות.
תוך כדי נסיעה לנמל פתאום שמתי לב ששכחתי את הנייד שלי בבית. לא נורא בנמל יש תמיד מלא רצים אז אם אצטרך תמיד אוכל לבקש ממישהו לעשות שיחה קצרה. כנראה ששכחתי בשלב זה שזה יום שישי אחר הצהרים…
כשיצאתי מזג האוויר היה מושלם לריצה. טיפה קריר שמים כחולים ושמש בשמיים. הדרך צפונה לאורך הים היתה יפה מאד. היתה קצת רוח אבל לא נוראה. שמתי מוזיקה ורצתי בכייף. אחרי הריצה הארוכה עם אלעד בשבוע שעבר החלטתי לוותר קצת לעצמי ולרוץ באזור ה5:45- 5:50 דקות לק"מ. בפועל כנראה בגלל שני ימי המנוחה ואולי השעה ביום התחלתי ב5:35 והרגשתי ממש טוב.
היה מעניין לראות איךהמסלול שבדרך כלל אני מכיר אותו בסביבות ה5 בבוקר נראה שונה בשעה 16:00. בגלל מזג האוויר לא הרגשתי כמעט צמא וזה טוב כי אני נלחם בדחף לשתות כל 2-3 ק"מ. בינתיים דיי בהצלחה. הדרך חזרה לנמל הייתה ממש יפה השמש התחילה לרדת, ציפורים עפו בכל מיני מבנים יפים בשמיים. הים היה שטוח ושטו בו מפרשיות.
הגעתי לנמל לאחר 10 ק"מ אבל מכוון שזאת לא הייתה ריצת קייטנה לא עצרתי לחכות לאנשים והמשכתי מה שבעצם גרם לכך שלא "שברתי" את הריצה. אמנם שתיתי מים ולקחתי מלחים אבל זה היה בקטנה. המשכתי להרגיש חזק ולרוץ באזור ה 5:35 – 5:38. השמש התחילה לשקוע והתחיל להיות טיפה פחות מואר. פתאום הבנתי שאני הולך לסיים את הריצה בחושך. זה לא כזה נורא חשבתי אתה רגיל לרוץ בלילה אבל קיוויתי שזה לא יהיה להרבה זמן כי בכל זאת יש השפעה כלשהיא לחשכה.
תוך כדי ריצה הבנתי שעד הדר יוסף זה 7 ק"מ ואני צריך לרוץ 8 ק"מ לכל כיוון. חשבתי אולי לרוץ ק"מ באזור גבעת המופעים אבל בגלל שזה אזור קצת נידח העדפתי לא לרוץ שם ולרוץ עד איפה שצריך למרות שהייתי שמח להסתובב בהדר יוסף. ליד 7 תחנות לפתע ראיתי תן על השביל מסתכל עליי כאילו אומר "היי, מה שנשמע איך אפשר לעזור לך?" J הוא ממש לא פחד ממני!
לאט לאט השמש שקעה, שמתי לב שאין כמעט רצים ורוכבי אופניים בדרך. יום שישי מתקרב, מזג האוויר מתקרר וכולם הולכים הביתה. חוץ ממני! בק"מ ה17 הגיע המשבר. הרגליים התחילו לכאוב האנרגיה דאכה. הקצב ירד מאד לכוון ה5:50. ניסיתי לעודד את עצמי שעוד ק"מ מסתובב אבל זה לא עזר כל כך. סחבתי בקושי עוד ק"מ עד אזור אסותא בערך. בנקודת הסיבוב תכננתי לשתות לקחת כדורי מלח וסוכריות אנרגיה. כשהגעתי למקום על השביל ריצה / אופניים לא ראיתי ברזייה אבל שמתי לב שיש שביל מקביל שלצידו יש שולחנות פיקניק בטוח יש שם ברזיות. ואכן מצאתי אחת. שטפתי פנים, שתיתי כדור מלח לשרירים וסוכריות אנרגיה לנפש J וקדימה רק עוד 8 ק"מ והולכים הבייתה…
לקח עוד כק"מ עד שהכל התחיל להשפיע וחזרתי לקצב 5:39. תופעה מעניינת ששמתי לב אליה הייתה שבניגוד לרוב הריצות שבשלב מסויים שקשה אז מפסיקים להקשיב למוזיקה והיא הופכת לסוג של רעש רקע הפעם דווקא המילים של השירים דיברו אליי. יש שיר של קלי קלרקסון שנקרא stronger ואחת השורות בו אומרת: What doesn’t kill you makes you stronger או בגרסא הצהלית מה "שלא הורג מחשל…" ככה בדיוק הרגשתי בריצה. עוד שיר הוא של מדונה שנקרא give it to me ויש שם שורה שאומרת: when the lights go down and no ones left I can go on and on… אמנם היא לא ממש מדברת על ריצה בשיר אבל הסיטואציה של חושך, לבד וצורך להמשיך היתה דומה ולכן המשכתי…
ב 4 ק"מ האחרונים ירדתי לקצב 5:45 אבל המשכתי ללא הפסקה עד הנמל ק"מ אחרון אפילו הצלחתי לסיים יחסית חזק ב5:40 לא היה קל אבל עמדתי בזה יפה.
עכשיו הבייתה למקלחת וארוחת שישי מקווה שאשתי לא דואגת כי לא מצליחה ליצור איתי קשר
שבת שלום !