היום רצתי 20 ק"מ!!! איך הגעתי למרחק הזה לאחר שבזמן האחרון רצתי גג 16 ק"מ? אז המעשה שהיה כך היה:
בזימון שיצא בקבוצת הקייטנה שמתי לב שיש שלושה רצים שאמורים לרוץ 30 ק"מ ולהתחיל ב5:00 בבוקר. שניים מהם רצים מהירים וזה השאיר את השלישית חוה שמה בישראל לרוץ לבדה. חוה מתאמנת למרתון טבריה שמתקיים ב5.1 . מיד קפצתי על ההזדמנות והתנדבתי ללוות את עלמת החן "כדי שלא תרוץ לבד". זה נשמע מאד אבירי מצידי אבל בעצם שירת גם אותי.
כמו שאתם יודעים מאז שהודיעו לנו בקבוצת הריצה של מקום העבודה שהם ישלמו על הריצה שלנו במסגרת אירועי מרתון תל אביב מקנן בי הרצון לעשות את המרתון המלא (42.2 ק"מ) "בקצב קל בשביל הכייף". זהו שאין דבר כזה באמת מרתון קל אבל זה ניסיון לשכנע את עצמי ובעיקר למכור את הסיפור לאשתי :).
אז התרוץ של הליווי היום היה- ניסיון לבדוק את מצב הגוף. בשבוע שעבר בדקתי את היכולת לרוץ בקצב 5:30 והיום תכננתי ללוות את חוה כ15-17 ק"מ עד שיעלה האור ונצטרף למקצה השני. הבעיה שקלטתי רק באמצע הריצה בערך שאין ממש מקצה שני!!! המקצה השני כלל אותי ובחור בשם שימי ואם אני רץ כבר אז נשאר רק שימי – שבדרך כלל לא מגיע בכלל לריצות. דבר נוסף כל מקטע בקייטנה מורכב מריצה של 10 ק"מ – 5 לכל כוון זה אומר שאם הייתי מפסיק לפני ה20 ק"מ הייתי צריך ללכת או להשלים בדרך אחרת בין 5-3 ק"מ…
ככה יצא שליוויתי את חוה לאורך 20 ק"מ שלמים!
ואיך היתה הריצה? תענוג! לא היה קל אבל בזכות החברה הריצה עברה בקלות יחסית.
נפגשנו בחמש בבוקר ליד החנייה של גשר המנעולים- אני הגעתי לבוש לריצה בחרמון- גרבי קומפרשיון שמכסות את השוקיים, טייץ עד הברכיים, חולצה קצרה, שרוולונים שמכסים את הזרועות, כובעון ריצה (כמו כובע צמר רק מנדף) ואפילו היו לי כפפות ברכב. מסתבר שהגיעו עוד רצים מלבד אלו שידעתי עליהם. יצאנו לכוון תל ברוך גדי כמובן טס לפנינו. איתנו רץ בחור נחמד בשם אלכס. ומאחורינו (בשלב זה) רצו עירית ואייל. בשלב ראשון אמרתי לעצמי- יכולתי להשאר בבית אבל אלכס רץ עם אוזניות והיה מרוכז בריצה שלו (לא בגלל שהוא לא נחמד פשוט יש אנשים שהם פחות דברנים). התחלנו בקצב רגוע בסביבות קצב 6:00 כדי לתת לגוף קצת להתחמם. היה קריר אבל לא נורא. היינו שקועים בשיחה ובמילא היה חשוך כך שלא ראינו כלום מסביב. לאחר 5 ק"מ הסתובבנו וחזרנו לכוון הנמל. בשלב זה עירית ואייל עקפו אותנו. עצרנו לשתות בברזיה בתל ברוך והצבעים והצללים של הבתים שיצרה הזריחה שהתחילה היו מאד יפים.
השמש שהחלה להאיר הגבירה לנו את הקצב מעט והריצה זרמה. הגענו לנקודת הכינוס מעט לפני הזמן אז העברנו את הזמן בריצה כדי שהשרירים לא יתפסו. לקחתי מלח וסוכריות אנרגיה. החלטנו לרוץ דרומה לכוון הדולרפינריום כדי להמנע מהפקקים שיהיו בהמשך בדק של הטיילת. להפתעתנו הדק היה כמעט ריק. כנראה שבגלל שני המרוצים שהיו אתמול הרבה רצים נשארו מתחת לפוך. המראה של הים היה מקסים. ציפיתי לראות יותר סירות או גולשים במים אבל הים היה חלק וריק. להפתעתי אפילו התחיל להיות לי חם וזה היתרון של לרוץ עם שרוולונים פשוט הפשלתי אותם והיה תענוג. לאחר קצת יותר מ15 ק"מ הגענו לבירזיה. זה היה בדיוק בזמן כי כבר הייתי דיי צמא וגם בלי לשים לב הגברתי מהירות לכוון קצב 5:40 והרגשתי שקשה לי. מדהים איך ההפסקה הקצרה שכללה שתייה ושטיפת פנים אוששה אותי והדרך חזרה היתה לי קלה יותר.
כשעברנו את הק"מ ה17 התחיל להיות לכולנו קצת יותר קשה וזה ניכר בשיחות שפחתו קצת. כולנו (בעיקר אני וחווה) התכנסנו טיפה בעצמנו. אני חשבתי לעצמי שלחוה זאת רק מחצית הדרך… לא העזתי להגיד לה את זה קול רם. מתסבר שגם היא חשבה על זה כי כשאמרתי שיש עוד רבע שעה להגיע חזרה לכינוס היא אמרה שיש עוד שעה ורבע… (כמובן שהיא התכוונה לסיום הריצה) בק"מ ה19 היה שלב שבו התחיל להיות לי קשה ושקלתי לעבור להליכה אבל חוה המדהימה עודדה אותי ובזכותה סיימתי את ה20 ק"מ! כך יצא שכמו שאני באתי לתמוך בה היא תמכה בי!
לאחר 20 ק"מ נפרדתי מאלכס וחווה הפקדתי את שניהם בידיהם האמונות של שאר רצי המקצה האחרון. החלפתי בגדים ויצאתי להליכה קצרה עם מורן שלצערנו פצועה ולא יכולה לרוץ.
לאחר כשעה נפגשנו עם כל חברי הקייטנה וחגגנו יום הולדת לדן ולמרק למרות שמרק לא הגיע 🙂
לסיכום רצתי 20 ק"מ שזה 3 ק"מ מעל המתוכנן. אני עדיין מתלבט לגביי הרישום למרתון אבל אם שאר הריצות יעברו בכייף כמו זאת בטוח שארשם למרתון המלא.
שיהיה שבוע טוב חברים!