היום זאת הפעם הראשונה בהרבה זמן שאני רץ בפעם הרביעית באותו שבוע (רצתי גם אתמול 10 ק"מ אבל לא היה משהו מיוחד לכתוב עליו). כל זה במסגרת הגברת נפח האימונים כהכנה למרתון. יצאתי לריצת 18 ק"מ מאצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף לכוון הנמל וחזרה עם חברי "הקייטנה של ליאור" שכבר הזכרתי בעבר.
יצאתי בשש בבוקר והיה מזג אוויר מושלם. קצת קריר עם טיפה רוח נעימה. הגעתי לחנייה של האצטדיון בשש ורבע. חבורה של רצים עברה לידי כולם בגילאי ה40 ושריריים אבל נראה שכולם בקושי זזים כנראה עדיין לא התעוררו. הם נראו כמו רובוטים שקשה להם לזו וזזה הצחיק אותי. רוב הרצים שאני מכיר הם באזור גילאי ה35-50 כבר מבוססים בעבודה ובאמת רוב הרכבים בחנייה העידו על המצב הכלכלי של האנשים. פתאום הופיע טוסטוס מקרטע ומרעיש עם מישהו לבוש בבגדי ריצה גם זה הצחיק אותי. החנייה הייתה די מלאה וזה יפה לראות את כמות האנשים שעושים ספורט (אופניים או ריצה). פחות יפה היה לראות קבוצה של רצים שפשוט באו ועלו עם הרכבים שלהם על המדרכה. זה לא שהיתה מצוקת חנייה. ניגשתי אליהם ושאלתי מדוע חונים על המדרכה. אז אחד ענה בכנות כי אנחנו תמיד חונים פה ואחד אחר שחשב שהוא חכם גדול אמר כי פורצים פה הרבה לרכבים וככה כולם רואים את הרכב.
עשיתי חימום נפגשתי עם שאר החברים ויצאנו לריצה. רוב הקבוצה באה לרוץ 15 ק"מ כך שידעתי שיהיה עליי להשלים קצת בסוף. במקביל לריצה התקיים בנמל תל אביב תריאטלון וציפינו לסוג של מחסום בקרבת הנמל. הייתה ריצה מאד נחמדה דיברנו וליאור שיתף בתובנות וחוויות ממרתון אמסטרדם. בדרך חלפו על פנינו אנשים מוכרים וכולם חייכו והייתה אוירה טובה. כשהגענו לק"מ ה7.5 ק"מ רוב החבורה פנתה להסתובב ואני המשכתי – חשבתי שארוץ עד שאתקל במחסום כלשהו ואז אחזור. בדרכי לנמל חלף על פני בחור מהקבוצה שגם הוא רץ יותר מכולם ואמר לי "מתחת לגשר" חשבתי שהוא מתכוון ששם יש מחסום. הגעתי לגשר ולא ראיתי חסימה אז המשכתי. בסוף כמעט הגעתי עד לנמל. הסתברר שהוא אמר שמתחת לגשר צריך להסתובב…
חשבתי שמתי שהוא בדרך חזרה אפגוש את שאר החבורה כי זה מבאס לרוץ לבד. לצערי התחיל להיות חם וגם העומס התחיל להשפיע על המהירות. לקחתי סוכריות אנרגיה שתיתי מים והמשכתי. תוך כדי ריצה שמתי לב שיש מלא רוכבי אופניים בחבורות די גדולות. בערך בק"מ ה14 התחיל להיות לי חם והרגליים התחילו להזכיר שהן קיימות. אימצתי את השיטה של להתקדם כל ק"מ. באחד הקטעים סטיתי משביל האספלט לשביל העפר בצידו ואז שמעתי חריקת בלמים ורוכב אופניים שנסע מאחורי בשקט כמעט ונתקע בי. היה לי מזל גדול. אמרתי לו סליחה למרות שאם היה עושה קצת רעש ומשתמש בפעמון זה יכל להמנע.
המשכתי בריצה והייתי כל כך מרוכז בלסיים ולמשוך כל ק"מ ששכחתי לקחת את סוכריות האנרגיה הנוספות שהבאתי איתי. תוך כדי הריצה ראיתי כלב זאב מעורב שוכב על השביל. נראה כאילו הוא יצא לרוץ עם בעליו ופשוט התעייף באמצע הדרך והחליט לנוח קצת עד שהבעלים יחזור. זה שעשע אותי.
סיימתי את הריצה בזמן לא רע. 18 ק"מ בקצב של 5:44 דקות לק"מ. המשך שבת מהנה לכולם!