היום רצתי בערד העיר בה גדלתי ובה הוריי עדיין גרים. היה כייף לרוץ בנופי ילדותי. עברתי ליד בתיהם של חברי ילדות שלי, בית הספר היסודי והתיכון בהם למדתי, דירתם הישנה של הוריי, דירתה של סבתי (שכרגע נמצאת בבית אבות), תחנת מד"א בה התנדבתי בצעירותי, הקן של הנוער העובד וגן ההרפתקאות…
יצאתי לריצה קצת לפני הזריחה בשעה 6:45 ומזג האוויר המדברי היה מושלם! התלהבתי לרוץ ברחובות הרחבים של העיר ובשלבים רבים הרגשתי במעיין מרתון פרטי. חייבים לארגן איזה מרוץ 10 ק"מ בעיר!
תכננתי לעצמי מסלול מעגלי של כ5.5 ק"מ שבקצה אחד גינה ובה ברזייה ובקצה השני החבאתי בקבוק מים. אמנם אני צריך להתחיל להתרגל לשתות כל 5 ק"מ כך שהבקבוק בעצם לא היה ממש נחוץ אבל בכל זאת השארתי אותו לייתר בטחון. הפעם החבאתי אותו מכוון שבפעם האחרונה שרצתי בערד והשארתי את הבקבוק גלוי מישהו זרק לי אותו…
הריצה היום כללה 3 ק"מ של חימום לאחר מכן 6 קטעים של 1600 מ' בקצב 5:10 דקות לק"מ ומיד לאחריהם 800 מ' ריצה קלה ולסיום 2 ק"מ שחרור. סה"כ 19.4 ק"מ!
המסלול היה בחציו במגמת ירידה ובחציו במגמת עלייה. התחלתי מהגינה לאחר מתיחות ושתיה. המקטע הראשון היה רובו בירידה והרגשתי מעולה. המקטע השני היה ברובו במגמת עלייה אך עדיין הרגשתי מעולה. מזג האוויר היבש והקריר, הנופים המוכרים והאהובים, הריצה כמעט לבדי ברחובות הרחבים הפיחו בי אנרגיה. כך היה עד המקטע הרביעי שבו השרירים התחילו קצת לכאוב. עד אותו הרגע כשחשבתי על הכותרת של הפוסט היא הייתה- "ערד- ריצה מעולה".
במקטע הרביעי חלפתי על פני בקבוק השתייה שהנחתי לי בצד מכוון שלא רציתי לעצור תוך כדי המקטע המהיר. כך יצא שאפילו הצלחתי להתגבר על הרצון לשתות כל 2-3 ק"מ ושתיתי רק בסיום הקטע לאחר 5.5 ק"מ! אפילו מבחינת המוטיבציה היתה ריצה ממש טובה והצד הפולני הבכיין כמעט ולא הופיע. אחרי המקטע הרביעי אמרתי לעצמי נשארו שני מקטעים אחד יהיה כנראה קשה בגלל שיהיה במגמת עלייה ואז אחד אחרון קל וסיימנו! היה קל להגיד ויותר קשה לבצע.
סיימתי לשתות וקדימה למקטע החמישי. כאמור השרירים כבר התחילו מעט לכאוב וידעתי שזה מקטע במגמת עלייה אבל פתאום כל עליונת קטנה נראתה כמו טיפוס על החרמון… התחלתי לרוץ בקצב ממש טוב ולאט לאט ראיתי איך הקצב נעשה איטי יותר ויותר… הייתי חייב לגייס את כל כוח הרצון שלי כדי להתמיד בקצב הרצוי. למזלי הגדול בדיוק בסוף המקטע הגעתי לירידה קלה וזה עזר לי כוח לתת פוש אחרון ולסיים את הקטע בטווח הקצב הרצוי. היה קשה ודרש הרבה אופי ונחישות!
אחרי הריצה הקלה התחלתי את הקטע המהיר האחרון לפני השחרור. למזלי הוא היה במגמת ירידה… תוך כדי הריצה החלטתי לשנות את המסלול מכוון שהבנתי שאם אמשיך כמתוכנן אסיים דיי רחוק מבית הוריי. השינוי הוביל לכך ששוב רצתי במגמת עלייה! וכך המקטע האחרון שאמור היה להיות קל הפך לקצת יותר קשה מהמתוכנן. סיימתי את המקטע והמשכתי בקצב קל עוד 2 ק"מ עד לבית הוריי. מזל שלא רצתי בלחות של המרכז!
לסיכום היתה ריצה שהתחילה מעולה והפכה קשה אך הסיום מאד חיובי מעודד!
המשך חג שמח לכולם!