היום רצתי במרוץ חבר שנדחה משבוע שעבר.
ביום רביעי מישהו מהקייטנה שאל מי רוצה מספר חזה למרוץ וישר קפצתי כי זכרתי שגיל וחבר נוסף בשם אלון רשומים. בחמישי נסעתי לאסוף את המספר מאיירפורט סיטי.
למרות שעברו רק שבועיים תנך תש"ח זה נראה רחוק כל כך ופתאום להכין ציוד למרוץ נראה לי משונה. בייחוד שידעתי שזה מרוץ בשבי הכייף ולא התוצאה.
למרת קמתי ברבע לשש התארגנתי שתיתי תה ואכלתי פרוסת ריבה. בשש ורבע גיל אסף אותי ונסענו החנות באיצטדיון וינטר כי הזינוק היה מאד קרוב לשם בכניסה לפארק אריאל שרון (חיריה). אזור ההתארגנות היה מאד נחמד. עם קפה, מיפ פיוזטי, פירות ודוכנים ממכר ציוד ספורט. לא היו המוני אנשים וזה היה נחמד (היו הפרשים גדולים בשעות בין הזינוקים השונים). מזג האוויר היה מושלם- קשה להאמין ששבוע לפני כן היו גשמים מטורפים שגרמו לביטול המרוץ.
הוזנקנו בשבע ויצאנו לדרך היה מעט קריר וזה אולי מסביר את הקצב- בערך 5:30 דקות לק"מ. הדרך עברה בתוך אזור פארק אריאל שרון (שדות) היה שם קצת בוץ אבל לא נורא. בשלב מסויים עוברים גשר מעל כביש – לא קל. מבין את חברי נדב שהבאס מהעליות בגשרים במרתון ניו יורק. נכנסים לשטח של בית הספר החקלאי מקווה ישראל. המקום יפה מאד ומטופח וגם בו יש עלייה קטנה. עושים סיבוב ומתחילים לחזור. אנחנו בקצב 5:40 – לא רע בכלל.
המסלל לא מחולק לחצי ושרצים הלוך חזור. צד אחד זה נחמד כי בנקודת הסיבוב אתה יודע שיש לך מאט מרחק מצד שני אתה לא בטוח איך נראית הדרך חזרה ופסיכולוגית זה לא קל. חזרנו דרך הגשר אבל חתכנו בשלב מסויים לכוון הסיום. אלון שרץ איתנו הוא רץ טוב אבל לא רץ בהרבה מרוצים ולכן לא מכיר גם הרבה סוגים של רצים ולכן צחק/ התלהב/ התבאס שאנשים שרצים בסגנונות שונים או נראים בכושר מסויים היו לפנינו וכל פעם שראה רץ שחשב שאמור לרוץ יותר לאט נאלצנו לעקוף אותו. זה היה מצחיק מאד.
למרות שהיה מזג אוויר טוב מאד לקראת סוף הריצה היה כבר חם והזיעה נכנסה לי לעיניים (רצתי בלי כובע) וזה שרף. בשלב מסויים פתאו הופיעו הרבה אנשים עם חולצות כחולות ואז הבנו שאלו רצי ה10 ק"מ. כ200 מ' לסיום שמנו שלושתנו ספרינט וחצינו ביחד את קו הסיום.
הייתה ריצה כייפית למרות שלא הייתה קלה והיו בא הפתעות בצורת עליות. היה מאורגן טוב מאד ובסיום חיכו לנו קרטיבים קרים שאני מאד אוהב!
יאללה אחה"צ נוסעים לסופ"ש עם הרבה חברים!
שבת שלום!