היום רצתי בפעם השנייה ריצה רציפה מאז הפציעה. כשאלעד אמר לי אתמול שהוא רוצה שארוץ היום כ15 ק"מ אמרתי לו שנראה לי שזה קצת מוגזם לעבור מ6.5 ק"מ ל15 ק"מ. הוא ציין שיש לנו 3 חודשים עד המרתו וצריך לחזור לכושר אבל אמר שארוץ 10 ק"מ ואראה מה המצב ואם אפשרי אמשיך מק"מ לק"מ לפי ההרגשה.
לפני שהתחלתי לרוץ מאד חששתי כי בכל זאת ביום חמישי היו לי טיפה כאבים בסיום הריצה. מפני שלא ידעתי כמה סה"כ ארוץ לא הודעתי לחברי הקייטנה שאבוא איתם ונסעתי לנמל עם חברתי טלי ששייכת לקייטנה אבל לא רצה באחד המקצים כך שהגענו לנמל לפני המקצה השני. רצים רבים רצו היום את הריצה המסכמת לפני מרתון ת"א והנמל היה מפוצץ רכבים ואנשים.
כישצאנו מהרכב טלי אמרה שרוצה לרוץ לכוון יפו. אני לא ממש אוהב לרוץ לכוון הזה אז אמרתי לה שארוץ לכוון הפארק. תוך כדי שאנו מדברים ראיתי את טל מהקייטנה מגיעה. לאחר שטלי יצאה לדרכה אמרתי לעצמי אדבר עם טל אולי נרוץ ביחד. ניגשתי אליה ואז אמרה לי שהיא רצה במקצה השני של הקייטנה שיוצא עוד 10 דקות. באותו רגע החלטתי להצטרף כדי שארוץ עם אנשים. זה יסיח את דעתי מהפציעה.
הצטרפתי למקצה ורצנו לכוון יפו (אני יודע שיכולתי כבר לרוץ עם טלי…) רצתי לאט עם טל וחבר חדש יחסית בקייטנה בשם לירן. היה נחמד מאד והריצה עברה בכייף והכי חשוב ללא שום כאב. לאחר כ5 ק"מ באזור הדולפינריום חלק מהקבוצה חזר לכוון הנמל, חלק החליטו להמשיך עוד ליפו, טל ואני החלטנו גם לחזור אבל הוספנו עוד כמה מאות מטרים. רצנו חזרה לנמל תוך כדי דיבור והיה ממש כייף. טל היא רצת אולטרא חזקה מאד וגם מאמנת כושר והיא ממש מקצועית ורצינית. הקטע המטורף היה שכל פעם שהזכרנו שם של מישהו שאנחנו מכירים לאחר מספר דקות הוא הופיע מולנו!!! זה עבד עם 99% מהאנשים חוץ מאראלה ממפעל הפיס 🙂
הגענו לנמל לאחר כ11 ק"מ!! להזכירכם לא חשבתי ארוץ יותר מ10! לא הרגשתי שום כאב והכל הלך טוב. מזג האויר היה מעולה לריצה. המשכנו לרוץ בצד הדרומי של הפארק שבבדיחה פנימית של הקייטנה נקרא "הצד המוצל של בבלי" להפתעתי היה ממש דליל בנוכחות של רצים. רצנו 2 ק"מ והסתובבנו עם כל ק"מ שעבר השמחה בלב גברה! סיימתי 15 ק"מ בלי שום תזכורת לכאב! מדהים!
עכשיו צריך להמשיך להשקיע בתרגילי חיזוק. להקשיב לגוף ולצאת מהפציעה הזאת!
איזה אושר!
שיהיה שבוע טוב חברים!