אז היום רצתי 21 ק"מ במקום ביום שני. ואיזה ריצה זו הייתה. פשוט התפוצצתי על המסלול!
אמנם המרוץ בשישי החדיר בי ביטחון ביכולות שלי אבל עדיין קצת חששתי ולכן לא ישנתי הכי טוב. הדבר העיקרי שהטריד אותי היה האם להמשיך לעשות סיבובים בפארק הלאומי או לחפש מסלול אחר. אפילו עברתי אתמול לאחר העבודה בפארק אריאל שרון כדי לראות איך הראות שם בחושך. דווקא הראות היתה בסדר יחסית ובמקרה הכי גרוע תמיד אפשר לרוץ עם פנס ראש אבל המסלול היה מלא גושי בוץ וחששתי להתקל באחד וליפול או לעקם את הרגל. לבסוף החלטתי להתחיל בפארק ולצאת לכוון וינטר ואז לרוץ על דרך לוד שנראתה דיי ישרה שטוחה.
האימון היום כלל 3 ק"מ חימום ואז 2 סטים של 6.4 ק"מ בקצב המרתון 5:10 דקות לק"מ ו 1 ק"מ ריצת התאוששות ולסיום שוב 3 ק"מ שחרור. הבעיה בפארק הלאומי שהסיבוב הוא 2.8 ק"מ אז מרחק של 6.4 ק"מ דרש יותר מ2 סיבובים וזה קצת משביז לרוץ כך. במקום זה רצתי 3.2 ק"מ (חצי מהמרחק) מהפארק לדרך לוד הישרה. הדרך החדשה והלא מוכרת שמרה אותי מאד עירני והריצה הייתה הרבה יותר קלה במקום הסיבובים בפארק.
בכלל הייתי ערני בריצה מכוון ששכחתי להכניס את האימון לשעון וכמובן גם לא הכנסתי התראות לחריגה בקצב ולכן הייתי חייב לבדוק את עצמי כל ק"מ. למרות הבעיה בשעון בריצה אתמול משום מה לא תיקנתי אותו והוא עדיין הציג את הקצב הממוצע מתחילת הריצה. זה גרם לכך שאת הק"מ הראשון עברתי בטיסה בקצב 4:45! (במקום 5:10). אם הייתי ממשיך כך זה היה גורם לבלאגן ולכן עצרתי סידרתי את השעון והמשכתי עדיין בקצב מהיר יותר מהמתוכנן.
רצתי את כל המרחק (12.8 ק"מ!) בקצב ממוצע של 5:06 והרגשתי שאני ממש חזק גם מנטלית וגם ברגליים. אני לא יודע מה גרם לכך הטיפול של רם, המנוחה, הבטחון או הנעליים החדשות שחיכו לי בבית :).
אמנם אלעד לא היה מרוצה כי מטרת האימון היא להכנס לקצב ולשמור עליו אבל זה עזר לו להוכיח לי שאני יכול לרוץ עוד יותר טוב ממה שרצתי בשישי.
בקיצור הייתה ריצה פיצוץ! מאד נהנתי והיא חיזקה לי עוד יותר את הבטחון והגבירה את המוטיבציה!
מחר מנוחה!
יום טוב!