מי שלא רץ ביום שני לפני הסדר צריך לרוץ ביום שלישי לאחר הסדר… והיום קרעתי את ה$#$
לאחר ה38 ק"מ בשבת קבעתי טיפול לרגליים אצל רם מור. סה"כ הרגשתי שהרגליים בסדר. קצת כאב לי בחלק התחתון של הרגל השמאלית אבל יחסית למה שציפיתי הרגשתי ממש טוב. ידעתי שכאשר אגיע לרם הוא כבר יראה לי כמה המצב גרוע. יש נטייה למטפלים לגעת בך בדיוק היכן שהכי כואב 🙂
הגעתי לרם בראשון בערב. סיפרתי לו מה מצבי ומה מרגיש. הוא אמר שכנראה מה שיש לי ברגל שמאל זה התחלה של שין ספליט ועליי להזהר שלא ידרדר לשבר מאמץ. הוא אמר שזה אחד הטיפולים הכי כואבים שיש והוא לא שיקר! אמנם זה פחות כאב מהדיקור המערבי של לירן אבל היה דיי קרוב. הייתי ממש קרוב לצרוח. שעה שלמה רם התעסק כמעט רק ברגל שמאל. הוא גם אמר שלא כדאי שארוץ למחרת ושיכאב לי כנראה. הודעתי את זה לאלעד שלא שמח במיוחד אבל הבין. בגלל שזה השבוע האחרון של האימונים לפני הטייפר שבו מורידים עומסים החלטתי לא לפספס אימונים. כך יצא שהיום לאחר הסדר הייתי חייב לצאת לריצה.
מצד אחד התזמון של יום חופש יצא ממש טוב כי יכולתי לקום יחסית מאוחר מצד שני אחרי כל השתייה ואכילה הזאת למי יש כוח לקום לרוץ??? כיוונתי שעון לשעה שש אבל תוך כדי קימה בלילה כבר דחיתי לשבע 🙂 למזלי היה מזג אוויר ממש טוב לריצה. סגרירי וקריר (לפחות בתחילת הריצה).
כרגיל ההתחלה הייתה קשה. הרגליים קצת כאבו מהטיפול, האנרגיה הייתה בשפל והמחשבה על הריצה המתוכננת לא הוסיפה חשק. זה אחד האימונים שאני הכי פחות אוהב…בדרך כלל הוא כולל 7 ק"מ ריצה קלה, 7 ק"מ בקצב מרתון 5:10, ו7 ק"מ מהירים בקצב 4:55 היום נוספו לזה עוד 7 ק"מ קלים לסיום!!! ניסיתי לשכנע את עצמי שסה"כ רק רבע מהאימון הוא קשה. הרי 7 ק"מ קלים זאת לא בעיה, 7 ק"מ בקצב מרתון גם לא בעיה הרי רצתי כבר 15 קמ בקצב הזה, 7 ק"מ קלים לשחרור גם לא אמורים להיות בעיה אז רק ה7 המהירים הם הבעיה! המחשבה הזאת ביחד עם מזג האוויר הטוב והריקנות של הרחובות הצליחה קצת לעודד את רוחי. הצטערתי שלא לקחתי נגן מוזיקה!
כהרגלי רצתי לפארק הלאומי עשיתי שם מתיחות ואז עוד סיבוב כדי לשרוף עוד 3 ק"מ. משם תכננתי לרוץ לאזור המעודף עליי לאחרונה פארק אריאל שרון לעשות שם 2-3 סיבובים ולחזור הביתה דרך הפארק הלאומי. הגעתי לפארק הלאומי בשעה 8 בבוקר. כבר בשעה זאת אנשים התחילו לתפוס מקומות לפיקניקים ולמנגלים העתידיים. ראיתי שם זקנות שהושיבו אותן לשמור על סלים, שולחנות, מערכות קריוקי. הזוי. אנשי הפארק נערכו וסימנו היכן אסור לעשות מנגלים וסימנו אזורים אסורים בחנייה. תוגברה גם השמירה. מה שהצחיק אותי היה שבין האנשים ששמרו מקומות והתארגנו לעשות פיקניקים היו בני דודנו הערבים. ערסים וערבים עושים ביחד על האש יכול להיות מעניין…
עשיתי סיבוב בפארק כדי לסיים את 7 הק"מ הראשונים. והתחלתי בריצה בקצב המרתון לכוון פארק אריאל שרון. קיוויתי שכאשר אחזור לפארק הלאומי אוכל קצת לרוץ ולא יהיה מלא אנשים ועשן. הגעתי לפארק אריאל שרון לאחר שכבר עברתי 9 ק"מ. כמובן שמיד רצתי לבדוק מה מצב הברזייה שלא יהיו לי הפתעות בהמשך. הברזייה עבדה הכל תקין. ממשיכים לרוץ. מזג אויר מושלם, קריר, מעונן כך שהשמש לא יוקדת, ציפורים וכו… אבל הגוף כבד, הרגליים קצת כואבות. עוד מהבית כאב מעצבן באצבע הקטנה ברגל שמאל. בא לי פשוט להוריד את האצבע… אומר שלום לרצים, להולכים ולרוכבים שבאים מולי אולי אקבל מהם קצת אנרגיה בחזרה. שמתי לב שאני לא אומר שלום לכל אחד וניסיתי לחשוב על מדיניות אמירת השלום שלי. בגדול שמח להגיד שלום לכל אחד אבל שמתי לב שאומר שלום לכל הרצים, להולכים אומר שלום רק לאלו שיש להם פנים מחייכות. למי שיש פרצוף כועס או לא נחמד לא אומר, לרוכבי אופניים אומר רק לאלו שאומרים לי שלום.
תוך כדי ריצה אני מנסה לחשב או יותר נכון לקבוע איך בדיוק ארוץ. ברור לי שאני עושה לפחות סיבוב אחד של 5 ק"מ בפארק אריאל שרון מה שיביא אותי לסיים את 7 הק"מ הקלים, 7 בקצב מרתון וק"מ 1 מהק"מ המהירים. משם לא הייתי סגור איך להתקדם. לרוץ לפארק הלאומי ולעשות שם עוד 2 סיבובים ואז לרוץ בדרך הארוכה הבייתה ? לעשות עוד סיבוב בפארק אריאל שרון ואז לרוץ הבייתה דרך הפארק הלאומי? ההתלבטויות האלו הסיחו את דעתי מהריצה וכך מצאתי את עצמי לאחר 15 ק"מ בברזייה. עכשיו הייתי חייב להחליט! טוב נשארו עוד 6 ק"מ מהירים- אז 2 ק"מ הלוך ו2 חזור בפארק אריאל שרון ואז לפארק הלאומי סיבוב אחד והבייתה. יאללה לצאת לדרך.
אני רץ בקצב מהיר מנסה שוב להזכיר לעצמי שזה רק טיפה יותר מהיר מקצב המרתון ולא צריך להשתולל. מנסה כי לא בדיוק מצליח ואני מרגיש את הלב דופק במהירות. זה נחמד אבל מזכיר לכם שהלב שלי רגיש (ויקינגי וחסון). מוריד קצת מהירות ונושם. מסיים ק"מ בקצב 4:52. שלוש שניות מהיר יותר מהקצב הרצוי. מרגיש שמתחיל להתעייף ומפחד להגיע למצב התשישות מהריצה בשבת לפני שבוע וחצי . תרוץ קצת יותר לאט עוד ק"מ ומסתובבים חזרה. בנקודת הסיבוב עצרתי כי הרגליים ממש כאבו. עשיתי מתיחות עדינות והמשכתי. חזרתי לברזייה שם שטפתי פנים ויצאתי לכוון הפארק הלאומי. כשתגיע לפארק הלאומי סיימת את הקטע הקשה באימון! איך הייתי שמח למוזיקה עכשיו!! רץ לפארק הלאומי למזלי עדיין אין הרבה תחבורה אז לא עוצר ברמזורים האדומים בדרך כי מפחד שהשרירם יתפסו . אחרי ארוחה גדולה, שינה לא איכותית, בלי לאכול שום דבר לפני הריצה הגוף מסמן שהוא לא מרוצה. סוחב 100 מטר ועוד 100 מטר.
עוד ק"מ אחד יאללה. מגביר את הקצב ומסיים בברזייה בפארק הלאומי. כאב משונה באזור החזה מזכיר לי ששכחתי לשים פלסטרים על הפטמות! זה יכול להיות לא טוב להמשיך לרוץ ככה 7 ק"מ. אני ניגש לעמדת הפיקוח בפארק כדי לבדוק האם יש להם פלסטרים ואין שם איש. בלית ברירה ממשיך לעשות את הסיבוב בפארק לפני שפונה לכוון ביתי. מקווה שהחולצה לא תשתפשף הרבה בחזה. הפארק כבר מלא מנגלים בוערים (10 בבוקר!) וספורטאים- איזה ניגוד! אבל לא צפוף מכדי לרוץ. כשאני לקראת סוף הסיבוב אנ שם לב שיש אמבולנס בעמדת הפיקוח ומחליט לגשת לבקש פלסטרים. החובש שמח לתת לי. תודה רבה! שם את הפלסטרים רק כדי לגלות שפלסטרים של הסופאר פארם יותר טובים…
אני כבר אחרי 24 ק"מ ריצה, זמן ברוטו של כמעט שלוש שעות על הרגליים. אני רעב, עייף, הרגליים מתחילות לכאוב ממש (שכחתי גם לקחת נורופן לפני הריצה) ומתחיל להיות חם. עוד 3 ק"מ ואני בבית. אני רץ לאיטי מקלל את כל העולם. כל הזמן רב עם עצמי להפסיק את הריצה או לא. אם זאת לא הייתה אחת הריצות האחרונות לפני הטייפר כנראה שהייתי מפסיק אבל אני נחוש לעשות את האימונים השבוע כמו שצריך. אני מאד מקווה שאני לא דופק לעצמי את המרתון בהתעקשות הזאת!
נכנס לאפעל וזה קצת נותן לי אנרגיה כי לא רוצה השכנים יראו אותי גמור 🙂 מפנטז על הזירו והאוכל שהולך לאכול וזה מדרבן אותי עוד קצת. זהו הגעתי הבייתה! מסמס לאלעד שאני גמור! והולך להכנס למקלחת קרח כדי לעזור לשרירים מעט להתאושש.
עוד 2 ריצות עד הטייפר! שיהיה חג שמח ויום מקסים!