היום רצתי שוב 32 ק"מ! התוספת הייתה שהייתי אמור לרוץ את 6 הק"מ האחרונים בקצב המרתון המיועד 5:40.
רצתי את אותו מסלול שרצתי בשבוע שעבר וגם התחלתי באותה שעה אבל השבוע יש גל חום קשה בארץ.
התחלתי את הריצה עם טל מהקייטנה. זה תמיד הרבה יותר נחמד לרוץ עם מישהו. היום המסלול היה יותר מואר מכוון שהיה ירח מלא. (בתחילה חשבתי לקרוא לפוסט- 32 ק"מ לאור ירח..). רצנו לאסותה וחזרה ואז טל אמרה שחם לה והיא צריכה להתארגן אז המשכתי לרוץ. בדרך חלפו על פני חברים שהייתי אמור לפגוש בחנייה ולהמשיך איתם אבל כנראה שהיתה אי הבנה והם לא חיכו והתחילו לרוץ.
שוב מצאתי את עצמי לבד… אבל לא הייתי מבואס היו לי השירים שלי, ידעתי שאכלתי טוב אתמול בערב, ישנתי טוב וכבר עברתי את המרחק. תוך כדי ריצה הרגשתי את הלחות באויר. מרחוק זה נראה כאילו יש מסך עדין של מים. לדעתי אפשר לרשום פטנט על הלחות בארץ. אתה רץ ושותה תוך כדי. זה יכול לחסוך הרבה זמן לרצים. 🙂
השבוע הוספתי לי כמה שירים לרשימה והיה תענוג לרוץ ולזייף לצלילי המוזיקה. הבעיה היחידה שהנגן שלי מתעקש לעשות בעיות אחרי 20-24 ק"מ. הוא מתחיל להריץ שירים קדימה ולהתחיל שירים שוב ושוב. בסוף זה הסתדר וזמן הטיפול בבעיה העביר לי קצת את הזמן.
כשרצתי בגני יהושוע והיה עדיין קצת חשוך שמתי לב שחלק מהבירזיות מוארות ע"י אור כחול שקבוע בתוך המבנה של הבירזייה. זה רעיון ממש יפה!
גם היום המסלול עבר דרך גבעת המופעים וליד הממדיון. תוך כדי ריצה ליד הממדיון שמתי לב לחפץ גדול על הדרך. בגלל החשכה לקח לי זמן לזהות אותו ורק כשהתקרבתי ראיתי שאלו אופניים של תל אופן שמישהו זרק שם. מכוון שאני מכיר את המנכ"ל של תל אופן אמרתי לעצמי שבמידה והאופניים עדיין יהיו פה כשאחזור אתקשר אליהם ואודיע על כך (הם לא היו כשחזרתי).
בריצה היום הרגשתי ממש טוב מבחינה גופנית וגם מנטלית. הקפדתי לשתות ולאכול את סוכריות האנרגיה שלי וגם לקחתי כדור מלח נגד שרירים תפוסים. הכל היה סבבה עד הק"מ ה26 שבו הייתי אמור לעצור, לשתות מים לקחת את הסוכריות אנרגיה ולרוץ עד הסוף בקצב יותר מהיר. חיכיתי לקטע הזה ורציתי לסיים את הריצה בצורה טובה.
כשהשעון הראה 26 ק"מ. עצרתי ליד בירזייה. שטפתי פנים והושטתי יד לחגורה לקחת את 4 הסוכריות האחרונות שנשארו לי. הסוכריות לא היו בחגורה! בהתחלה נבהלתי ואז החלטתי לרוץ קצת בחזרה ולנסות למצוא את הסוכריות. רצתי 200-300 מ' וכשראיתי שאני לא מוצא את הסוכריות הבנתי שאין ברירה ואני ארוץ בלי לאכול סוכריות.
התכוננתי לרוץ ואז הבטן התחילה לתת סימנים חזקים של ישיבה דחופה בעיניינים שוטפים. רצתי לשירותים אבל הם היו במצב נורא. רצתי לשירותים הבאים אבל גם הם לא היו במצב טוב ולא היה נייר טואלט. הבנתי שזה מה יש ונגמור את הריצה במצב הזה.
התחלתי לרוץ. בק"מ הראשון עוד רצתי בקצב שהייתי אמור לרוץ בו 5:40, הק"מ השני כבר היה ב5:53 תוך כדי הריצה החלטתי שהאוזניות של הנגן מנתקות אותי מהסביבה ולא נוח לי ככה אז הורדתי את האוזניות ומיד הרגשתי חיבור לסביבה. הק"מ השלישי היה יותר טוב מהשני ורצתי אותו בקצב 5:42. כבר היה לי דיי קשה בשלב הזה והק"מ הבאים היו בקצב 6:01 ו6:06 ורק רצתי לסיים את הריצה. נלחמתי לא לעצור ליד כל ברזיה כדי שלא יתפסו לי הרגליים. בק"מ האחרון כבר קיבלתי כוחות וסיימתי אותו ב5:45.
כשסיימתי הייתי בטוח שהמאמן יכעס עליי אבל הוא רק מצא דברים טובים להגיד על הריצה וזה מראה כמה הוא בן אדם גדול!
לא נורא קשה באימונים קל במרתון!
שבת שלום לכולם!