היום רצתי 10 ק"מ קלילים בגשם. בראשי הריצה התחלקה לשניים. חלק ראשון ריצה בלי חשק, מחשבות קודרות ורצון להפסיק ואז ריצה עם חיוך, תובנות מצחיקות וריצה בקצת יותר חשק.

יצאתי ב5:30 בבוקר בחוץ היה חשוך, קר,  וירד קצת גשם לא משהו היסטרי. לא היה לי כל כך חשק לצאת לריצה. בכללי מאז הפציעה המוטיבציה שעלתה לשיאים חדשים לאחר מרוץ המעיינות ירדה. אולי זה בגלל מזג האוויר החורפי.

התחלתי לרוץ, הגוף היה קר ולא הצלחתי להגביר את הקצב. הגשם לא הפריע לי כל כך. בהמשך הגוף התחמם והמהירות גדלה. היו הרבה שלוליות בדרך ונסיתי להתחמק מהן מכוון שהנעליים שלי היו חדשות וכמו כן עיקר הביקורת עליהן היא שהן יותר חדירות למים מהדגם הקודם. רצתי לפארק הלאומי ישר למבנה השירותים גם כדי לשתות וגם כדי לבחון את מצב הגשם שקצת התחזק. לאחר מספר שניות הגשם נרגע והמשכתי בריצה. אני חייב להגיד שלמרות שבביקורת על הנעלים אמרו שבדגם הזה יש יותר מקום לאצבעות מקדימה ולדעתי זה לא ממש מורגש בנושא של החדירות למים הם פגעו בול.

כמובן שהגיעה השלולית שלא ראיתי ודרכתי בתוכה ומיד כל האצבעות שלי קיבלו מכת קור. מאותו רגע כבר לא היה אכפת לי לדרוך במים… לפי התכנון המקורי הייתי אמור לרוץ לפארק כ3 ק"מ לעשות סיבוב ושליש שהם עוד 4 ק"מ ואז 3 ק"מ חזור. אבל כזכור אני שונא סיבובים ולכן כשהגעתי ל5 ק"מ הסתובבתי כדי לחזור בדיוק בדרך שבה באתי. אני לא יודע אם זה החזרה לכוון ביתי או סתם שהגוף התעורר והראש התחיל לתפקד אבל באותו רגע מצב הרוח התחיל להשתפר.

ראשית התחלתי לחשוב איך אני מייבש את הנעליים. בדרך כלל אני שם עיתונים בתוכן. הפעם עלה לי הרעיון לשים אורז ואז אם גם הנייד נרטב אפשר לשים גם אותו בפנים והורגים 2 ציפורים במכה אחת. הרעיון מאד הצחיק אותי. אחרי זה חשבתי שכאשר אגיע לביתי אני צריך להעיר את הילדים ונזכרתי במישהי שפגשתי בארוחת ערב אצל חברים שסיפרה שכאשר יש גשם היא מרחמת על בנה ואומרת לו שלא חייב ללכת לבית הספר. הילדים שלי היו מאד שמחים לאבא כזה. קצת השתעשתי ברעיון של לבוא להעיר את הילדים לשלוח אותם לבית הספר ולחזור לישון…

בפארק יש הרבה בעלי חיים. חתולים, אווזים וציפורים שחיים ביחד כי לא חסר להם אוכל. בגשם הברווזים/ אווזים פשוט הורידו את הראש ועמדו במקום. החתולים כנראה התחבאו בשיחים או באחד המבנים והציפורים על העצים. באחד השבילים ראיתי ברווז וחתול שעמדו ביחד על אותה משבצת ופשוט "דיברו" אחד עם השני החתול ילל והברווז געגע. זה היה מחזה מאד מעניין.

כשיצאתי מהפארק הגיעו מולי 3 רצים שנראה שהם מנסים להתחמק מהגשם. הם רצו בקפיצות משונות מצד לצד. זה היה ממש מצחיק. המשכתי לרוץ והגשם התגבר אבל כבר לא היה אכפת לי. הדבר היחיד שחשבתי עליו זה איך אני לא מרטיב את הבית כשאני נכנס הביתה. סיימתי את הריצה שהחלה בשביזות בחיוך גדול ורטוב.

יאללה חולם כבר על המקלחת הרותחת של אחריי.

יום טוב!