השבוע נחשב שבוע הפחתה בעומס ולכן אלעד רצה לבדוק מה מצב הרגליים והאם ניתן לשלב קצת אימוני מהירות שאותם לא עשינו כבר דיי הרבה זמן.

לכן היום תוכנן לי אימון שכלל 2 ק"מ חימום ואז 5 סבבים של 1600מ' ריצה מהירה בקצב 4:15-4:28 ואז 400 מ' קל ולסיום 2 ק"מ שחרור.

בפעמים הקודמות הרגליים לא הגיבו טוב למהירות ולכן מראש ידעתי שצריך להיות מאד קשוב לרגליים ולא להשתולל.

קבעתי לרוץ עד לפארק הלאומי עם מיכל חברתי שמתאמנת לחצי מרתון וינה. כשהשעון צלצל קיויתי מאד שהיא תשלח לי הודעה שלא מגיעה כדי שתהיה גם לי הצדקה לא לצאת לאימון. מרוב חשש "לא הרגשתי טוב" אבל ההודעה לא הגיעה. אח"כ שנינו אמרנו אחד לשנייה שאם לא היינו קובעים לא היינו יוצאים לאימון 🙂

התחלתי ב800 מ' הליכה עד לנקודת המפגש כדי להתחמם. היה דיי קר בחוץ. זה טוב לריצות מהירות חשבתי לעצמי בדרך. רצנו בקלילות לפארק ואז נפרדו דרכינו. עשיתי חימום ומתיחות לקחתי אוויר וקדימה דרך. התחלתי לרוץ במהירות, אולי טיפה מהר מידי כי מיד הלב שלי התחיל לדפוק במהירות. תרגיע טיפה תוכל להגביר בהמשך שהגוף יתחמם יותר אמרתי לעצמי. פתאום שומע צפצוף מהשעון. שיט אמרתי לעצמי לא הכנסתי את תוכנית האימון לשעון ולכן עכשיו הוא מכוון למדוד כל ק"מ ואני צריך כל ק"מ ו600 מ'. רצתי עוד 600 מ' ועצרתי את השעון לרגע כדי לבטל את המדידיה של כל ק"מ. זה אמר שאני צריך לסמן ידנית לשעון בכל פעם שמתחיל ומסיים קטע.  לא נורא זה ישמור אותי עירני.

400 מ' קל עברו מהר מידי… מתחיל שוב בריצה מהירה הפעם נזהר לא להגזים. הרבה זמן לא רצתי כל כך מהר והנשימה מהירה בטרוף. הדבר היחיד שטוב במהירות הזאת זה שגם המרחק עובר מהר… מסיים את הקטע השני מתנשף לגמריי, ניגש לברזייה ומרטיב את הראש שבוער כמו אש. בינתיים הכל טוב אומר לעצמי – איזה יופי.

הריצה הקלה שוב עוברת מהר מידי. כדי לא לפגוע במהירות אני מחליט לא לרוץ את העליונת הקטנטונת בפארק ובמקום לעשות הקפה של הפארק אני חוזר על המסלול שרצתי. מעניין איך הולך למיכל אני שואל את עצמי, לא ראיתי אותה בכלל… מתחיל שוב לרוץ מהר. הגוף כבר חם והריצה לא כל כך קשה עכשיו. פתאום מתחילים כאבים בברך שמאל הפצועה. בתחילה לא נוראים ואני ממשיך לרוץ. לקראת סוף הריצה ממש כואב לי ואני ממש שמח שסיימתי את הקטע כבר. עכשיו חייב להחליט מה עושים. אני יכול לסיים עוד שני קטעים אבל חבל לי להחמיר את הפציעה. בפעם הקודמת זה קרה הרגשתי כאילו זרקתי לפח חודש של פיזותרפיה.

בצער רב החלטתי לחזור לבייתי בריצה קלה של 3 ק"מ. שמתי לב שהשעה הייתה 6:20 בערך השעה שמיכל הייתה אמורה לחזור גם אז חיפשתי אותה לאורך המסלול אבל לא פגשתי בה. בדרך הבייתה הבנתי שעשיתי החלטה נכונה הכאב בברך לא נרגע למרות שרצתי דיי לאט.

כנראה שזה הסוף לאימוני מהירות לזמן הקרוב… כנראה שלא אשבור את שיא העולם במרתון 🙂

לא נורא שמח שלפחות עמדתי יפה בשני שליש מהאימון .

יום טוב חברים!