היום השתתפתי במרוץ הספארי ברמת גן. זה מרוץ קרוב לביתי וכידוע אני מושקע אישית בפארק הלאומי שבו התחיל והסתיים המרוץ. במקור הייתי אמור לרוץ במרוץ הנמר המעופף לזכר אח של חברה של אשתי שהיה חייל בסיירת גולני ונהרג. אפילו שכנעתי חברים מהקייטנה להרשם. היה שלב שאפילו תכננו לנסוע כל המשפחה. אשתי תצלם ואולי הילדים ירוצו קטע קצר. (כן היינו מוכנים לוותר להם על בית ספר). אז מה השתנה המרוץ הזה משאר המרוצים???
ראשית אשתי התחילה לפקפק בנסיעה כי הזינוק היה ב7:30 וזאת קצת יותר משעה נסיעה (מרוץ הנמר הוא בקיבוץ גבת) כלומר צריך לקום מוקדם… (אשתי לא קמה בשעות שלי). לאחר מכן פתאום אשתי גילתה שהיא בעצם צריכה לעבוד היום בפארק הלאומי! כלומר היא תהיה בעבודה במירוץ ואני אצטרך לקחת את הילדים לבית הספר. בנוסף לכך אשתי לא הרגישה טוב בימים האחרונים. בקיצר בצער רב וממש באי נעימות גדולה הודעתי לחברים שאני לא מגיע למרוץ (שחלקם נרשם אליו בגללי!). אז אמרתי לאשתי שאם ויתרתי על מרוץ אחד היא תדאג שארוץ במרוץ השני! וכך היה.
למזלי הזינוק במרוץ הספארי היה ב9:20 (כמעט בצהריים) אז יכולתי לדאוג לכל סידורי הבוקר ברגוע. ואם אני רץ ואשתי באזור אז שלא תצלם אותי??? אז הבאתי לה את מצלמה לפארק.
אז איך הייתה הריצה??? הגרסה הקצרה- עוד ריצה פולנית – כלומר מתחילה בבאסה ונגמרת בסבבה!
הגרסה הארוכה לפניכם:
הגעתי לפארק בסביבות 8:50 כדי לפגוש את אשתי ולהחליף מצלמה במספר חזה :). אז ניגשתי לעשות חימום קל ומתיחות. במבט ראשון הפארק נראה ממש יפה. מסודר, משולט ומלא ילדים מבתי ספר וגנים. מקצים יצאו לדרך כל הזמן. את החימום עשיתי באזור המיוער של הפארק ובו כמובן היה צל. כשהגעתי לאזור הזינוק שהיה בשטח הפתוח הרגשתי כמה חם. החלטתי לא להשתולל ולרוץ בקצב רגוע של 5:50 (לפחות את החצי ראשון שבו יש גם עליות) ואם יבוא לי בהמשך אפשר טיפה להגביר. לא כיוונתי לשיא או משהו כזה רק לרוץ בכייף כי בפעם האחרונה שהשתתפתי במירוץ הזה בשנת 2013 כשהוא עוד היה מרוץ 8 ק"מ היה לי סיוט (על זה אכתוב בפעם אחרת).
עמדתי באזור הזינוק והייתה מוזיקה טובה וזה הזכיר לי למה אני כל כך אוהב מרוצים ומוזיקה! בזמן שעמדתי שמתי לב שהזינוק בכלל לא בכיוון שהופיע במפה באתר אלה בדיוק הפוך! גם אתמול בערב כשעשיתי סיבוב של המסלול באופניים גיליתי שינויים במסלול. משום מה לא טרחו לעדכן. קוראים בכריזה לכל רצי ה10 ק"מ וכל החיילים והמורעלים מיד נעמדים מקדימה. החלטתי לא להדחף הרי באתי להנות ואני לא ממהר וכך גם אשתי תוכל לצלם אותי :).
סופרים לאחור 5,4,3,2,1, יש זינוק! ואז אני שם לב שאין שטיח מדידה!!! פאק כלומר התוצאה שלי תחשב מהרגע שכולם זינקו ולא מהרגע שאני אישית אעבור את קו הזינוק. זה עצבן אותי הרי זה א-ב של מירוץ! טוב לא נורא במילא לא באתי לעשות תוצאה. רצים בשבילי הפארק הצרים בתחילה יש דשא בצדדים אז לא נורא אנשים רצו על הדשא ואז מגיעים לצוואר בקבוק שבו אין דשא ונעשה שם מערום רצים. זה מקצה תחרותי??? מי ארגן את זה??? ממש הבתאסתי בשביל אנשים אחרים שבאו להשקיע! מסתכל בשעון ורואה שלמרות הכל עשיתי את הק"מ הראשון ב5:14! האלו תרגע לאן אתה ממהר??? אמרת לאשה שתחכה בסיום עוד 55 דקות. אם תקדים לא יהיה מי שיצלם אותך.
ממשיכים בריצה לאחר כ 2 ק"מ נכנסים לשכונת רמת חן. מעכשיו יש 3 עליות אז בוא נרגיע קצת – השעון מתעקש שאני בקצב 5:09- נראה לי שגם לו קצת חם אז מעדיף לעשות את זה מהר וקצר :). מתחילה העליה . פתאום שלט תחנת מים עוד 200 מ'- מי הדביל ששם תחנת מים בעלייה?? לא יכלו לשים לפניי??? אני מתחיל להתאבס וגם חם לי. מתחיל לחשוב על פרישה מהמרוץ – אני לא נהנה והמרוץ מאורגן חרא אז למה אני צריך את זה? "אתה לא מוותר והכל בראש אז בוא נעשה סויטש ונתחיל להנות". אני אומר לעצמי. לגבי החום רוץ בצל ותרטיב את הראש לגביי השאר תתחיל לחייך. אז דבר ראשון מרטיב את הראש והכתפיים- מזל שבאתי עם גופייה ואז מתחיל לזרוק דאחקות וצחוקים עם האנשים סביבי בעיקר עם החיילים. מצב הרוח משתפר!
בעלייה השניה שני חיילים מתחילים להתלונן על המסלול אמרתי להם יש לכם רק עוד עליה אחת אז קטן עליכם- הם ענו חשבנו שתגיד לנו משהו מעודד ולא הפוך. השעון ממשיך להראות קצב של 5:10-5:13 ממש רחוק מה5:50 שקבעתי עם עצמי. אני מקווה שאשתי לא תפספס אותי בסיום. אין לי אפילו טלפון להודיע לה (הוא אצלה). היא אמרה שתחכה לי איפשהו בדרך אז קיויתי שאוכל להגיד לה שאני מקדים קצת.
ממשיכים לרוץ אין טיפה צל וחם. מגיעים לכביש מקביל לפארק עברנו 5.5 ק"מ ואני שומע את הכרוז – והנה מגיע הרץ הראשון!!! פאק אנחנו באמצע והוא כבר סיים. ממשיכים לרוץ נכנסים לכוון הפארק הלאומי אני רואה שלט של 7 ק"מ אבל אצלי בשעון אנחנו ב6.8 כנראה בגלל שכולנו חתכנו בפניות רצנו פחות ממה שצריך. זה המרוץ היחידי שקרה לי שהשעון מראה פחות מהשילוט הרשמי! בדרך כלל זה הפוך.
סוף סוף נכנסים לספארי. נחמד שקוראים למרוץ מרוץ הספארי ורצים בתוכו רק ק"מ וחצי :). עוברים בין הכלובים השונים מנסה לזהות את החיות השונות. קצת קשה הן בעיקר מתחבאות. פתאום באזור הגירפות מזהה מישהי מוכרת. אשתי ועוד כמה צלמים תפסו עמדה. אני צועק לה- אשתי צלמי אותי ולא את הגירפות! מסמן וי לכוונה מחייך וממשיך לרוץ. מקווה שיצאו לה תמונות טובות למרות שאם אף כמו שלי תמונות פרופיל הן לא בדיוק להיט 🙂
המפגש נתן לי בוסט של אנרגיה ואני ממשיך. פתאום רואה בשעון קצב 4:50! גבר אתה רוצה התקפת לב שניה לפני סיום המרוץ??? תאט עכשיו! אני מאט. ממשיך לזרוק דאחקות עם חיילים מקורס טיס. נכנסים חזרה לפארק הלאומי. יאללה עוד 1.3 ק"מ נגמר. מסתכל באגביות בשעון ורואה שאני על 44 דקות! פאק אם אגביר אני עוד יכול לשבור שיא אישי. הרגליים מגבירות בלי שאני נותן הוראה. עובר את השלט שמראה שיש עוד ק"מ. בשעון אני ב 46 דקות. אין סיכוי לשיא- אני לא ארוץ ק"מ ב4 דקות 🙁 לא נורא תמשיך בקצב עד הסוף.
ההכרה בזה שלא אשבור את השיא האטה אותי קצת. אני ממשיך לרוץ נשארו משהו כמו 500 מטר לסיום אני עובר ליד חייל מגבעתי שנראה שקצת קשה לו – "מה איש בן 48 עוקף אותך?? יאללה קדימה" אני אומר לו. שואל אותו האם יוצא שבת הוא עונה שכן אז אמרתי יאללה תחשוב על האוכל של אמא, על החברה ותן גז. אני עובר אותו במגמה לדרבן אותו. אחרי כ 200 מטר הוא פתאום עוקף אותי ואומר יאללה בוא- אני אומר שאני גמור הוא מתקדם אבל אז אני מגייס כוחות גביר ועוקף אותו. אני צועק לו "עקפתי אותך" ואז הוא מגביר ואנחנו מסיימים ביחד! איזה כייף!
הדופק שלי בשמיים. חם לי! לוקח בקבוק מים ושופך על הראש. איזה כייף! שותה קצת, נושם, נרגע קצת. הולך להמתח קצת בצד. נזכר ששכחתי להגיד לאשתי שתקדים להגיע לסיום. בזמן שאני נמתח לי בצד אני רואה אותה מגיעה במהירות תוך כדי הסתכלות בשעון לקו הסיום. אני מסיים את המתיחות וניגש אליה- מסכנה בטח תתבאס שפספסה אותי. חשבתי לעשות תמונה בכאילו אבל אני מפחד שהמעבר עם הציפ מעל פס הסיום יעשה בעיות.
תוצאת סיום 51:02 קצב 5:06! רחוק כדקה מהשיא שלי אבל בשביל מי שבא לרוץ ב55 דקות אני מאד מרוצה!
יאללה שתיהיה שבת שלום!