היום רצתי ריצה "ארוכה" של 16 ק"מ בקצב קל. התחלתי בשעה 6 בנמל ורצתי 4 ק"מ לפארק וחזרה לנמל ואז 4 ק"מ לחוף הצוק וחזרה והייתה ריצה פשוט כייפית!
מזג אוויר היה טוב, השעה היחסית מאוחרת והשינה הטובה לפני עזרו למצב הרוח. היה מדהים לראות את כמות הרכבים שנכנסים לחנייה של הנמל וכל מי שיצא מהם היה לבוש בגדי ספורט.
ידעתי ותכננתי שהפעם ארוץ לבד- הכנה לריצה לבד שתהיה לי באמסטרדם. שמתי מוזיקה (אתמול הוספתי שירים לנגן ורציתי לבדוק אותם) והתחלתי בריצה. רצתי קליל כי הפעם לא היו עליי סוכריות ושום עול של מרחק או קצב מסויים. הדרך בפארק היתה נחמדה למרות שעדיין היה קצת חשוך בדרך חלפו על פניי חברי הקייטנה ב 3 קבוצות נפרדות. בירכתי לשלום את כולם והמשכתי לדרכי. שרתי ורצתי לפי קצב המוזיקה והיה פשוט מדהים! נזכרתי למה אני אוהב לרוץ!
לאט לאט השמים התבהרו והיה ממש יפה לראות את הזריחה. הקצב היה ממש טוב ושוב הייתי צריך להחזיק את עצמי לא לרוץ מהר מידי. כשעלה האור התחלתי לראות יותר את הרצים וכולם פתאום נראו לי כאלו רציניים. בכלל אנחנו הישראלים לוקחים את עצמנו יותר מידי ברצינות. כולם נראו עסוקים, ממהרים, מרוכזים מאד או מדוכאים 🙂 כנראה שאני נראיתי כמו הטיפוס המעצבן שתיארתי באחד הפוסטים בעבר- הרץ שחיוך דבילי מרוח על פניו. כפי שאמרתי שרתי תוך כדי הריצה ושמתי לב לב שאנשים שאני עוקף אותם כאילו מתעצבנים /מתבאסים שרץ ששר וכאילו לא מתאמץ עוקף אותם אז הם שמו גז ועקפו אותי חזרה. זה הצחיק אותי והעלה חיוך על שפתיי.
הרגשתי קלילות בצעדים ובכלל. חזרתי לנמל והמשכתי לכוון תל ברוך. התחיל להיות מעונן ויותר קריר ואפילו טיפות קטנות ירדו. ממש אירופה! כשעצרתי לשתות בברזיה בתל ברוך יצאה קשת בענן. היא היתה כל כך יפה אז צילמתי אותה. באותו רגע חשבתי איזה ריצה כייפית ויפה הריצה הזאת ואיך זה מתאים לריצה ארוכה אחרונה לפני המרתון.
אני חושב שהשילוב הכושר הגופני שלי והמצב הנפשי לקראת המרתון יצרו את המצב ואני אנסה לשחזר מצב זה בכל הריצות הבאות שלי!
היום אני משנה את סדר ההופעה של פוסטים בבלוג כך שהפוסט הכי עדכני יופיע ראשון .
שיהיה לכולם יום טוב!
עוד שבוע למנייאק!!