הבוקר למרות ההתרעה על רוחות וגשם יצאתי לשעה וחצי רכיבה. גם אתמול הפחידו אותנו ממזג האוויר ובסוף מלבד הרוחות החזקות לא היה נורא כל כך. יצאתי ממש מאוחר – בשעה 9:00 בבוקר ועשיתי את הסיבוב הקבוע של שבת בבוקר. אפעל- תל השומר- קריית אונו- צומת סביון- דרך לוד- פארק בגין- פארק לאומי- אפעל. הפעם ויתרתי על פארק אריאל שרון.
לא רציתי להעמיס על הרגליים שהיו עייפות אבל שכחתי כמה עליות יש בדרך לקריית אונו לכן ההתחלה הייתה דיי קשה. קצת טפטף אבל לא היה נורא כל כך וקיויתי שתוך כדי הרכיבה השמש תצא כמו שהיה בשבוע שעבר. ההבדל הגדול היה שהשבוע היו רוחות מאד חזקות והרכיבה בדרך לוד הייתה ממש קשה מפני שהייתה נגד הרוח.
אפשר ממש לראות את הקושי בשעון שלי שבו הקצב יורד מק"מ לק"מ. היה שלב שבו שקלתי פשוט לחזור חזרה בדרך שבה באתי אבל המחשבה על העליות גרמה לי להמשיך ברכיבה לפי התכנון. לפני שפניתי לפארק בגין חשבתי על כך שבזמן הכתיבה כל הזמן אני מתבלבל בין בגין לרבין ושהיום הם נזכרים כחלק מגדולי האומה אבל פעם הם היו יריבים מרים וחס וחלילה היה להתבלבל בינהם. דבר נוסף ששמתי לב שאין שום שילוט או הכוונה לפארק בגין למרות שהיית מצפה משלטון ליכודניקי שישמר ויטפח את זכר אחד ממנהיגו הדגולים.
לצערי הפעם בניגוד לשבוע שעבר תוך כדי הרכיבה הגשם רק התחזק. כשנכנסתי לפארק בגין נאלצתי לחפש מחסה למספר דקות עד יחלוף זעם. המשכתי לרכב ושוב שמתי לב כמה הפארק הזה פחות מטופח מהפארק הלאומי למרות שיש להם מאפיינים דומים. אגם, מתקני ספורט, דשא, פסלים של אגם. המשכתי לספורטק דרום שהפעם היה נטוש כמובן. הסתובבתי לחזור נכנסתי לשוונג ואז קיבלתי שיחת טלפון. זה יכול להיות המאמן שלי שבודק האם רכבתי הבוקר, אשתי שודאגת בגלל הגשם או אמא שלי שתמיד מתקשרת הזמנים לא נוחים :). עצרתי כדי לענות וראיתי שזאת חמתי. היא בדרך כלל לא מתקשרת סתם אז התקשרתי אליה בחזרה והיתה שיחה ממתינה. התקשרתי לאשתי כדי לראות אם גם אצלה תפוס סימן שהן מדברות. להפתעתי הטלפון של אשתי לא היה תפוס אבל כהרגלה היא לא ענתה לי. התקשרתי שוב לחמתי כי ידעתי שברגע שאתחיל לרכב היא תתקשר ואז אצטרך שוב לעצור…
לאחר שדיברתי עם חמתי המשכתי לרכב. הגשם התחזק והחלטתי שאסע ישירות לביתי. יצאתי מפארק בגין, רכבתי לאצטדיון וינטר ומשם לפארק הלאומי שנמצא בדרך לביתי. בשלב זה הגשם נפסק וגיליתי יתרון בלרכב עם כפפות- הן עוזרות לנגב את משקפי השמש. בשלב זה הנייד שוב צלצל היתה לי הרגשה שזאת אשתי. בתחילה חשבתי לא לענות אבל אז הבנתי שזה רק ידאיג אותה יותר, אז עצרתי שוב ושוחחתי איתה. התבאסתי כי כל העצירות האלה רק גרמו לשרירים להתקרר.
עשיתי הקפה של הפארק ורכבתי לביתי. כמובן שאיך שנכנסתי לרמת אפעל הגשם התחיל לרדת חזק יותר. בשלב מסויים עבר לצידי ג'יפ ובו אנשים שהתסכלו עליי בעצב ורחמים. חייכתי לעברם וטסתי הבייתה.
לסיכום הייתה רכיבה קשה בשל תנאי מזג האוויר וגם עייפות השרירים שהתאמצו בתחילת הרכיבה. העצירות הרבות ביאסו אותי קצת אבל האור בקצה הרכיבה היה שגם הפעם לא כאב לי באזור הפציעה. בעצם לא כאב לי שום דבר בכלל!
נקווה שמזג האוויר ישתפר ושהשבוע אוכל לחזור כבר לרוץ מפני שיש רק עוד 100 ימים עד למרתון!
שבוע טוב!