היום רצתי עם חברי גיל או יותר נכון היום נקמתי בגיל…
מי שעוקב אחרי הפוסטים שלי יזכור שלפני כשבועיים רצתי עם גיל שהיה מלא אנרגיה וסחב אותי אחריו בקצב מהיר. אז היום התהפכו היוצרות!
אמנם בתחילה לא רציתי לצאת מהמיטה החמימה ואם לא הייתי קובע עם גיל כנראה הייתי נשאר בפוך החם. אבל מהרגע שיצאתי מהמיטה הרגשתי נמרץ ומלא אנרגיה. כנראה בזכות העובדה שלשם שינוי ישנתי כמעט כל הלילה וגם אכלתי פסטה לארוחת ערב.
נפגשנו בשש בבוקר ויצאנו מהשכונה שלנו לכוון צומת אלוף שדה וממנה לפארק הלאומי ברמת גן. היה קרררר אבל בגלל הקצב המהיר הגוף היה חם. הפארק היה יפה כרגיל. אווזים עפו באוויר, ברבורים שטו באגם. לגיל היה קצת קשה אבל הוא לא נשבר. רק ביקש לשתות לאחר 4 ק"מ בטענה שהקור מייבש אותו. משתמש בטריקים שלי איתי…
המשכנו חזרה לכוון השכונה. ידעתי שיש עלייה קטנה בהמשך אז הגברתי את הקצב. הגענו לקצב 5:08 אבל לא אמרתי כלום לגיל שלא ילחץ. בעלייה האטנו קצת אבל לאחריה נכנסנו לשכונה שלנו וזה נתן לנו בוסט של אנרגיה הרי אי אפשר להראות עייפים בפני השכנים… לשמחתנו גם סוף הריצה הוא בירידה אז בכלל נראנו טוב. נפרדתי מגיל והמשכתי כעוד ק"מ כדי להשלים ל9 ק"מ.
סה"כ רצתי 9 ק"מ בקצב 5:12!
בסיום הריצה עלו ממני אדים וזה נראה כאילו אני עולה באש. מה שהיה רק קצת רחוק מן האמת.
מקווה שאצליח להגיע בסופ"ש למרחק 20 ק"מ שכבר זמן מה אני רוצה לרוץ וכל פעם מסיבה אחרת אני לא מצליח.
איך שסיימתי את הריצה התחיל לרדת גשם. צריך גם מזל לפעמים 🙂
יום טוב!