ראשית אני חייב לכם התנצלות- הפוסטים האחרוני ם היו משעממים ודיי טכנים ומגיע לכם יותר. זה נבע משתי סיבות 1. כתבתי את הפוסטים מספר רב של ימים אחרי הריצות ולכן כל המחשבות נשכחו- אשתדל שלא יקרה שנית! 2. רצתי עם חברים ובריצה מסוג זה בעיקר מדברים ולא חושבים.
לענייננו ביום הזכרון יצאתי לריצה של 15 ק"מ במסלול שאני אוהב אצטדיון הדר יוסף – נמל ת"א ובחזרה. מאד חששתי מהריצה מכוון שלאחרונה זייפתי קצת בתכנית והמוטיבציה קצת נעלמה והזמן לא עוצר ולמרות שיש כאילו עוד הרבה זמן עד המרתון אז צריך להזכר שבקיץ יהיה מאד קשה לרוץ ולכן חייב להגיע לקיץ בכושר טוב מאד שיאפשר להוריד הילוך ולחזור אליו לאחר הקיץ.
כאמור התחלתי את הריצה בחשש גדול בשל הזיופים לאחרונה בנוסף לכך אכלתי ארוחה 3 שעות וחצי לפני ועדיין הרגשתי כבד. החששות והכובד ליוו אותי עד הק"מ הרביעי בערך ואז הרגשתי שהרגליים מתחילות להפתח והתחלתי להנות יותר מהנוף היפה. בכלל המסלול תמיד מלא דברים מעניינים. הפעם ראיתי את הכדור הפורח בגני יהושוע ששמעתי עליו וראיתי אותו רק בשמיים עד היום.
מזג האוויר שאמור היה להיות קריר היה מצויין ורצתי עם בגדים קצרים. חשבתי שאהיה לבד במסלול אבל היו דיי הרבה רצים ורוכבי אופניים. תוך כדי ריצה ניסיתי להבין מדוע ירדה המוטיבציה דווקא עכשיו שאמור להיות בשיא המוטיבציה. לא הצלחתי למצוא תשובה חד משמעית. ניסיתי גם לחשוב על דברים שיעודדו אותי והחלטתי לתלות גם בחדר עבודה בביתי וגם בעבודה תמונה של מרתון אמסטרדם עם הכיתוב אמסטרדם 18/10/15 כמו כן לקחתי מדבקות שקיבלתי במרוצים שונים (אלו שרואים בדרך כלל על רכבים) והדבקתי בעבודה במקום שישכבו במגירה אצלי.
תוך כדי המחשבות הגעתי לגם למסקנה שעליי להיות יותר עצמאי ופחות תלוי באחרים בריצות. למרות שהכי כייף לרוץ ביחד לכל אחד יש את המטרה שלו בריצה והמטרות לא תמיד משותפות. לכן יוצא שאני רוצה לרוץ 15 ק"מ והחבר רק 10 ק"מ ובדרך כלל אני מוותר לעצמי ורץ פחות. לא מזמן התחברתי בפייסבוק לקבוצה של רצים שמורכבת שמרצים ברמות שונות שרצים לפי היכולת זה מאד נחמד. משבת הבאה אצטרף אליהם לריצות. חלקם גם נוסעים לאמסטרדם.
כל רצף החגים וארועים האחרונים קצת בלבלו אותי ואני מקווה שלא תיפגע תוכנית האימונים בשל כך. בחמישי- שישי הבא נרשמתי למרוץ השליחים הר לעמק. זהו מרוץ של כ200 ק"מ שמחולק ל24 קטעים ורצים אותו בקבוצות של 4, 6, או 8 רצים . משום מה חשבתי שיש לי עוד שבוע אחד לפני וכך תכננתי את האימונים והיום שמתי לב לטעות כך שצריך לשנות תוכניות. הדבר היחיד שאני שמח עליו הוא שלא נרשמתי למרתון שמתקיים בסוף אוגוסט או ספטמבר כי ככה יש לי טיפה יותר תמרון עם התוכנית.
נחזור לריצה- כאמור רצתי עד הנמל ובפעם האחרונה שרצתי את המסלול הנ"ל היה לי מאד קשה ונאלצתי לסחוט מעצמי בכוח עוד כמה מטרים עד הנקודה שבה הסתובבתי. הפעם הגעתי ללא כל בעיה עד הגשר לכוון תל ברוך ואפילו יכולתי להמשיך אבל החלטתי לדבוק בתכנית ולחזור כשאני מאד מעודד מהמחשבה שהפעם ממש לא קשה לי. אכלתי חבילת סוכריות אנרגיה והמשכתי בריצה חזרה לאצטדיון הדר יוסף. את הדרך חזרה הכנתי להכנה מנטלית ל2 ק"מ האחרונים שתמיד במסלול הזה מאד קשים לי. אני לא יודע למה. אולי מכוון שאני רץ את המסלול הזה רק בריצות הארוכות ביותר שלי (שמן הסתם הן הקשות ביותר).
ההכנה עזרה באמת הגעתי לסוף המסלול ממש במצב טוב. אמנם כאבו לי קצת הרגליים אך כאבים נסבלים.
לסיכום הייתה ריצה ממש טובה גם מבחינת הריצה וגם מבחינת הנפש- חשבתי קצת על דברים, הגעתי למסקנות בעיקר שנוגעות לעצמאות (מאד סימלי).
שבוע הבא תשמעו על המרוץ ומהשבוע שלאחריו נכנסים לתוכנית האימונים למרתון- נשאר עדיין לסגור מלון אבל גם זה בשלבים מתקדמים.
חג עצמאות שמח לכולם!