היום התחלתי רשמית את אימוניי למרתון אמסטרדם עם אלעד המאמן . רצתי עם החברה מהקייטנה ריצה שכולה היתה בסימן שבירת שיאים. ראשית המרחק 22 ק"מ היה הארוך ביותר שרצתי אי פעם. המסלול היה יציאה מנמל תל אביב ריצה צפונה עד תל ברוך שזאת היתה הנקודה הכי צפונית שרצתי אליה. משם רצנו חזרה לנמל ודרומה ליפו (הנקודה הדרומית ביותר שרצתי אליה) וחזרה לנמל תל אביב.
הייתה ריצה לא קלה בעיקר מפני שהתחלתי בקצב הרבה יותר מהיר ממה שהייתי אמור לפי הוראות המאמן. למזלי רצתי כל הדרך עם מישהו מהקבוצה וכך הדרך היתה יותר נעימה.
כל ריצה מזכירה לי שאני צריך נעליים חדשות. אני לא יודע אם זה אמיתי או שכבר כל כך הכנסתי את זה לראש אבל הרגליים כואבות ואני מרגיש שחסר לי ריכוך בסוליות. בשביל הסקרנות בדקתי כמה ק"מ רצתי עם נעלי הניו באלנס שלי והסתבר שיש לי אותן רק חצי שנה ושבזמן הזה רצתי סה"כ כ500 ק"מ ואם מחלקים את זה לשניים בגלל שאני משתמש בשתי זוגות נעליים אז סה"כ רצתי איתן 250 ק"מ שזה ממש לא הרבה בשביל נעלי ריצה. עם הזוג השני שיש לי (הסאקוני) רצתי הרבה יותר וגם הן דיי גמורות.
הזמנתי מחו"ל שתי זוגות נעליים חדשות בעקבות ההתאמה שעשה לי אלעד על מכונת ריצה בחנות בה הוא עובד. אני מקווה אשתי לא תרצח אותי… בדרך גם שני טייצים חדשים ורצועת דופק. שהכל יגיע אוכל להגיד שאני מוכן למרתון 🙂
לסיכום הריצה הארוכה הייתה קשה אבל חיונית בתוכנית האימונים מעכישו מתחילים להגדיל נפחים.
שתיהיה שבת נעימה וחג שבועות שמח!