שלום,
היום רצתי בפעם הראשונה במרוץ סובב עמק. זה מרוץ שעיקרו ריצות אולטרא (מעל 42 ק"מ) של 66, 100 ונדמה לי גם 200 ק"מ אבל יש גם מקצים של 12, 21 ו33 ק"מ.
תמיד שמעתי על כמה המרוץ הזה מדהים ואיך הוא מאורגן למופת והכל בניצוחו של איש אחד בשם שי חזן שהוא אגדה בקהילת הרצים.
לפני מספר חודשים חברתי טלי הציבה לעצמה יעד לרוץ 21 ק"מ במרוץ אז החלטתי שאלווה אותה ואעזור לה. בדרך היו קצת מכשולים בדמות פציעות וכאבים שעברו על טלי אבל היום הגדול הגיע והתייצבנו בקיבוץ הזורע בשעה 6:00 בבוקר כשעה לפני הזינוק שלנו.
עוד בחנייה הבנו על מה כולם מדברים. חנייה מסודרת ומתוקתקת עם סדרנים. מתחם זינוק מסודר, מאורגן עם קפה, עוגיות, תה, שירותים, פינה לצילום מגנטים, צלמים, פינות זולה, אזור לרכישה של מוצרים שקשורים לספורט.
מצלמים תמונות סלפי, מקשקשים עם חברים, קצת חימום ומזנקים… ה4-5 ק"מ הראשונים הם ברובם בעלייה. חלקם על דרך רומית עתיקה שמרוצפת באבנים קטנות. בקיצור מסלול לא קל. כל הדרך דאגתי להזכיר לעצמי שאני פה בשביל טלי ועליי להתאים את עצמי לקצב שלה, לרצונות שלה. כך היה. כשרצתה ללכת קצת בעליות אז הלכנו. כשרצתה לשתות עצרנו לשתות ושראיתי שקשה ניסיתי להצחיק ולעודד. כשראיתי צלם מיד תפסתי אותה ביד והנפתי אותה לתמונה של ניצחון.
במסלול שוב התגלתה הגדולה של המרוץ כל 3 ק"מ תחנת מים מתוקתקת עם מים, איזוטוני, בייגלה, בננות, תמרים, בחלקן גם קולה, חלבה, ג'לים וכל טוב! אפילו מקלחת הייתה באמצע הדרך!
חלק מהמסלול הכרתי מריצת הכנה שעשינו שם אבל בחלק שלא הכרתי היו עוד כמה הפתעות בצורה של עליות לא פשוטות. טלי רצה כמו גדולה וכשהגענו לנקודת הסיבוב חזרה ידעתי שהיא תעמוד בזה. אולי קצת יותר לאט ממה שרצינו אבל בכל מקרה זה יהיה שיא עבורה. החלק השני של המסלול קל יותר ולמזלנו מזג האוויר היה טוב ולא חם מידי. שש ק"מ לסיום הייתה נקודת שתייה דאגתי שנשתה, נשטוף פנים אולי ניקח משהו קטן לאנרגיה. עודדתי את טלי ואמרתי לה "זה כמו לרוץ מהבית לפארק הלאומי וחזרה". יצאנו לדרך לק"מ האחרונים.
בערך 3 ק"מ לסיום טלי אמרה שהיא מאד צמאה. רץ שחלף לידנו אמר שיש תחנת שתייה עוד כק"מ. המשכנו לרוץ ולא ראיתי תחנת שתייה באופק. שקלתי אולי לרוץ קדימה ולהביא לטלי מים אבל חילקו את המים בכוסות והיה קשה לעשות זאת. למזלי ראיתי זוג רצים שבדיוק שתו מבקבוק 1.5 ליטר. שאלתי אותם אם יכולים לתת קצת לטלי והם נתנו לנו לשתות בשמחה. היו מספיק מים אפילו לרץ נוסף שביקש. מזל שפגשנו אותם זאת יכלה להיות נקודת משבר מאד רצינית.
שתויים ומעודדים המשכנו לרוץ כ 2 ק"מ לסיום באמצע ירידה טלי לפתע עברה להליכה אמרתי לה "עכשיו לא הולכים! אם נגיע לעלייה תוכלי לעבור להליכה . רוצי קליל ולאט". וכך היה. כק"מ לסוף טלי קיבלה כוחות וכבר טסה לעבר קו הסיום. היה לה קשה אבל היא עשתה את זה כמו גדולה!
כל הכבוד! לעשות חצי מרתון ראשון ועוד במסלול לא קל!
בדרך חשבתי על דילמה שמטרידה אותי. עדיין לא בחרתי יעד סופי למרתון. יש את בלגרד ועכשיו נוספה אופצייה של פראג. בלגרד פחות מאורגן וידוע, העיר עצמה פחות יפה, המסלול שטוח ומהיר. יש 30 ק"מ שרצים בשני סיבובים (קצת מבאס) פראג – ידוע ומאורגן למופת, עיר מאד יפה, אבל המסלול כולל קטעים לא מעטים של ריצוף אבנים משתלבות ופסי ברזל שעליהם נוסעות רכבות חשמליות- כלומר צריך להיות מאד מודע איפה דורכים וזה גובה קצת מאמץ מנטלי. גם בפראג יש חלקים שחוזרים על עצמם.
הדילמה לרוץ במסלול קשה אך יפה במרוץ מאורגן היטב (כמו בסובב עמק) או מסלול יותר קל בנוף טיפה יפה??? קשה לקבל החלטה!
שבת שלום חברים!