היום היתה לי את אחת הריצות הקשות ביותר שחוויתי. הריצה כללה 3 ק"מ חימום לאחר מכן 3 סטים של 4.8 ק"מ ריצה בקצב 5:40 דקות לק"מ לאחר מכן 1 ק"מ בריצה קלה ולקינוח שוב 3 ק"מ שחרור.
ראשית לא הצלחתי לצאת מהמיטה -ההשכמה הייתה ב3:30! יצאתי רק ב3:50 מהמיטה. אחר כך בחימום הגוף לא זז והרגליים עדיין כאבו קצת מהריצה של שבת.
כשהגעתי לפארק הלאומי היה עדיין חשוך. החניה היתה ריקה מרכבים והפארק נראה נטוש. רק אני ועובד הניקיון שמרוקן את הפחים. עשיתי מתיחות מהר כי כבר הייתי באיחור והתחלתי לרוץ.
מקצה ראשון- לקח קצת זמן להתניע אבל נכנסתי לקצב ולא נורא כל כך. קולט ש 4.8 זה כסיבוב וחצי של הפארק ורץ גם בשבילים שבדרך כלל לא מתשמש בהם כדי להפיג את השעמום. תוך כדי ריצה קולט חבורה של צעירים ליד מנגל/ מדורה קטנים תוהה למה צריך מדורה בחום הזה וממשיך לרוץ. מסיים את הקטע המהיר רץ לאט ומסדיר נשימה. שם לב שהק"מ האיטי עומד להסתיים דיי מהר…
מקצה שני – מתחיל מהר מידי, מאט קצת מתיישר על הקצב. עדיין לא כואב שום דבר קריטי מרגיש קצת עייפות אבל לא משהו היסטרי. תוך כדי ריצה מזהה זוג חברים מהקייטנה אומר שלום וממשיך. רואה שהקצב מתגבר ומאט שוב. ריצה זה המון פסיכולוגיה ושמתי לב שבכל פעם שיש ארוע חיובי בריצה כמו פגישה עם חבר, או משהו מצחיק הקצב שלי מתגבר. בגלל זה מומלץ לרוץ עם חבר כשאפשר. מסיים את המקצה קצת עייף, הרגל השמאלית עם הדורבן מתחילה לכאוב. את הקטע של הריצה הקלה מקפיד לרוץ על הדשא כדי להקל על הכאבים. פוגש שוב את החברים, הם מציעים לי להצטרף אליהם, שואל באיזה קצב רצים, אומרים קצב 6. לצערי נאלץ לסרב.
מקצה שלישי- מנסה לרוץ מהר יותר ושם לב שקשה לי . הכאבים ברגל שמאל מתחזקים ובו זמנית מתחילים גם כאבים בימין. יתכן שהגוף מנסה לפצות על הכאב בשמאל ע"י שינוי בסגנון הריצה וזה משפיע גם על רגל ימין. מנסה להתרכז ולרוץ על כריות הרגליים. בודק בשעון ומנסה להשאר קרוב ככל הניתן לקצב הרצוי ואומר לעצמי שלקראת הסוף אגביר קצת. עובר ק"מ, שניים, שלושה הכאבים מתגברים… רואה את החברים מסיימים את הריצה ומקנא בהם קצת. אומר לעצמי רק עוד ק"מ וקצת תחשוב חיובי. אני מאמץ את כל האנרגיה וכוח הרצון וממשיך לרוץ. עוד 500, 400, 300, 200, 100 וסיימתי! אז זהו שלא ממש. יש לי עוד 4 ק"מ לרוץ ! עוצר רגע לשטוף פנים ולשתות מים. מנסה לחשוב איך הכי טוב לרוץ חזרה אבל כל כך עייף שפשוט ממשיך בכיוון שבו הייתי.
מגיע לכניסה לפארק יש לי עוד כ3.5 ק"מ לרוץ ורק 2.25 ק"מ עד לביתי. ממשיך לרוץ בפארק עודכ ק"מ מסתובב לכוון היציאה מהפארק. הכאבים ברגל מתגברים והופכים לכאבים דוקרים. עכשיו שאני לא צריך להתרכז בקצב ובמרחק כל תשומת הלב מופנית לרגלים. עוצר שוב וחושב אולי לוותר על השחרור וללכת הביתה. מחליט לרוץ לאט הביתה (מתפלל בלב שזה לא יעלה לי בפציעה).
רץ לאט לביתי ואז שם לב שיש לי רק עוד 1.5 ק"מ לרוץ והדרך היא 2 ק"מ מחליט שאת המרחק הנותר אעביר בהליכה. אני קצת לחוץ כי מאוחר ואני צריך להעיר את הילדים ולהביא אותם לקיטנה וכבר כמעט 7:00 בבוקר. מדדה את הק"מ וחצי שנשארו לי לרוץ. הולך את ה500 מטר עד לביתי. לא עושה שחרור מתחת לבית כהרגלי אלה עולה מיד לדירה.
אני גמור! רצתי סה"כ 23.400 ק"מ ! וזה עוד בשבוע הפחתה!
לאחר מכן עוד היתה לי סאגה עם הילדים אבל הפוסט זה גם ככה מאד ארוך אז אחסוך לכם.
שיהיה לכם יום נפלא!