סוף סוף הצלחתי להגיע לריצת שטח של אהרון אסולין המקסים! אני עוקב אחריו בפייסבוק כבר הרבה זמן וכל פעם נדהם ומקנא בתמונות שהוא מעלה ממקומות שונים ברחבי הארץ.
אז ביום שישי התמזל מזלי ולא היו לי קניות, סידורים, פגישות עם המורות או פעילות אחרת בבית הספר.
אפילו הצלחתי לארגן טרמפ עם רונית המקסימה כך שיכולתי להשאיר את הרכב לאשתי. היא אספה אותי בחמש ועשרה מביתי ולאחר נסיעה נחמדה של כשעה ורבע הגענו לנקודת ההתחלה בבאר מרווה הקרובה לקיבוץ עלומים.
בשש וחצי בבוקר היה קצת קריר ואפילו הפרחים נראו קצת מצוקמקים אבל עדיין יכולנו לראות את כמות הכלניות. ממש מחזה יפה! שמנו את כל השתייה והצ'ופרים שהבאנו עבור נקודת הרענון בחצי הדרך ברכב הליווי (המסלול היה 21 ק"מ) ויצאנו לדרך. התחלנו לרוץ בשביל צר שהוביל אותנו לכוון בארי. בדרך ראינו שקדיות, הרבה שדות ירוקים אבל כמעט ולא היו כלניות. התחלתי לחשוב האם לבקש את הכסף בחזרה? (זאת ריצה חינמית) הריצה בשטח היתה נחמדה אבל הבטיחו מרבדים אדומים…
הגענו לבארי לאזור חנות האופניים למדווש ממנה יצאה אתמול תחרות אופניים. עשרות אם לא יותר רכבים עם רוכבי אופנים לידם בשלבי התארגנות שונים היו שם. חלקם הסתכלו עלינו בהפתעה, חלקם בהערצה, חלקם בזלזול (יש קצת יריבות בין שני סוגי הספורט) היו שם כמה חברה צעירים שאמרו לנו עוד 100 מ' לקו הסיום אז אמרנו להם יותר כמו 20 ק"מ והם ממש התרשמו והתפעלו!
באזור בארי התחלנו לראות קצת יותר כלניות אבל לא מה שציפיתי. מה שכן השטח התחיל להיות יותר מאתגר. חצינו הרבה ערוצי נחלים והיינו צריכים לרדת מצד אחד ולעלות מהצד השני וחוזר חלילה- השרירים התחילו לעבוד קצת. מזג האוויר התחיל טיפה להתחמם אבל היה יום מקסים ומצויין לריצה! לאחר כ10 ק"מ הגענו לנקודת ההתרעננות ובה התווספו רצים נוספים. שתינו קצת, אכלנו טיפה – החזרנו אנרגיה ונוזלים והמשכנו לרוץ.
החברה היו מקסימים היה כייף לדבר איתם וגם צילמו כל הזמן. מנקודת המפגש בעצם התחלנו לחזור לכוון נקודת ההתחלה אבל בדרך שונה מזו שבאנו בא. הפעם רצנו דרך אזור שוקדה וליד הנחלים בוהו (לא יודע מאיפה השם הזה) ושובה. הרגליים המשיכו לעבוד וגם התחלנו להתקל יותר ויותר ברוכבי אופניים. היה מעניין לראות שלא רק בפארק הירקון יש קצת תחרות על השייכות של השביל (לרוכבים או לרצים) אבל בניגוד לתל אביב שם ברוב המקרים הרוכבים לא נחמדים וכעסנים בשטח הם היו נחמדים ברובם. אולי כי היו רוכבי שטח ולא כביש וכנראה גם לא היו מאזור המרכז.
עד עכשיו ראינו פה ושם מקבצים של כלניות בעיקר באזור החנייה ובתחילת המסלול. באזור בארי היו עוד כמה מקבצים קטנים וכבר התחלתי לחשוב שזה מה יש ולהתנחם לפחות בזה שהריצה ממש כייפית. פתאום כ 3 ק"מ לסיום התגלו מרבדים ענקייים של כלניות! מ ד ה י ם! ישר כולנו שלפנו מצלמות והתחלנו לצלם כמו תיירים יפנים שמגיעים לאטרקציה תיירותית כלשהיא. המשכנו לרוץ ושוב נתגלה מרבד אדום – ושוב הוצאנו מצלמות. בשלב זה התחלנו להבין שהמרבדים דיי דומים ואין טעם לצלם את כולם. באחת העצירות צילום זיהינו גם נרקיסים ושוב רצנו לצלם כאחוזי תזזית :).
הגענו לנקודת ההתחלה בבאר מרווה. כשעתיים וחצי לאחר שהתחלנו. טיפה עייפים אך מרוצים מאד. פרסנו מחצלת ליד הכלניות (לא עליהן) אנשים הוציאו מיני מאכל בריאים וטעימים. הסיום המושלם לריצה כייפית! מיותר לציין (אבל אציין בכל זאת) שכאשר הגענו לא הייתה במקום נפש חיה מלבדנו ועכשיו אנשים נלחמו על מקום חנייה. מאד הפתיע אותי שהורים עם ילדים קטנים יצאו איתם לטייל למרות שיש בית ספר. נקווה שהם ישמרו על הפרחים ולא ירמסו אותם.
חזרתי לביתי שמח טוב לב. מלא אנרגיות להמשך הסופ"ש שהתברר כמאד מעניין (שהינו בבית אלפא והתעוררנו ב4:40 לשמע אזעקה ובום חלש).
תודה רבה לאהרון ולרונית! שבוע טוב לכולכם!