היום לא הלכתי לעבודה ולכן יצאתי בכייף לרוץ בשעה 7:30. מזג האויר היה טיפה קריר ומעולה לריצה. הריצה כללה 5 ק"מ בקצב קל מאד. אחר כך 8 ק"מ מהירים בקצב המרתון ולסיום 5 ק"מ קלים לשחרור. כרגיל רצתי לכוון הפארק הלאומי. משם התכוונתי לרוץ במסלול שאהבתי לפני הפציעה שכלל לצאת מהפארק לכוון אצטדיון וינטר ואז להמשיך על דרך לוד ולחזור בחזרה. היציאה מהפארק עוזרת לשבור את המונטוניות של הסיבובים.
תוך כדי ריצה חשבתי שאולי לא כדאי לרוץ במסלול שתכננתי מכוון שבאזור וינטר יש מלא אוטובוסים ואולי יהיה קצת מסוכן לרוץ שם ועל דרך לוד יש מדרכות צרות. ב5 בבוקר כשאני רץ הרחובות שוממים ולכן אין בעיה אבל ב7:30 כנראה יהיו אנשים ויהיה קשה לרוץ. כמעט ונכנעתי ועשיתי שוב סיבובים בפארק אבל לבסוף ההחלטה היתה לרוץ לכוון וינטר אבל במקום לפנות שמאלה לדרך לוד לרוץ ימינה על כביש הטייסים עם המדרכות הרחבות.
הגעתי לפארק לאחר ריצה ממש קלילה. השלמתי קצת מרחק בפארק שהיה כמעט ריק ונראה יפה מאד. השמים היו בהירים מעל הפארק על מסביב היו ענני גשם ממש כאילו מישהו מגן על הפארק מהגשם. סיימתי את ריצת החימום עשיתי מתיחות טובות וקדימה לקטעים המהירים. השתדלתי מאד לא לפתוח מהר מידי ופשוט להגיע לקצב ולשייט בו. עמדתי במשימה דיי יפה. זכרתי מריצות עברו של 8 ק"מ מהירים שאחרי היציאה מהפארק יש עוד כ 2 ק"מ לרוץ ואז להסתובב וגם זכרתי שהם הגיעו דיי מהר. הפעם משום מה הם לא הגיעו כל כך מהר. אולי הייתי אז בכושר קצת יותר טוב… הגעתי לנקודת הסיבוב חזרה והייתי צמא מאד. ראיתי ברז מים של מכבי אש וחשבתי לרגע אולי לפתוח אותו ולשתות ממנו. המחשבה ירדה דיי מהר.
שמתי לב בשלב מסויים שנכנסתי לריכוז ממש חזק ומן מצב מנטלי של ניתוק מהסביבה. אם ארצה לרוץ את המרתון בקצב שתכננו מראש אצטרך להכנס למצב כזה. אנסה לשחזר את זה בריצות הבאות.
המשכתי לרוץ השמים נעשו יותר ויותר מעוננים. נכנסתי לפארק הלאומי ופתאום ראיתי ברק אדיר ולאחריו רעם חזק מאד. התחיל לרדת גשם. לא משהו חזק מאד, טפטוף. זה לא נורא רצתי 42 ק"מ בגשם כזה אז עוד 1.5 קטן עליי. אני מתקרב לסיום הקטע באזור הכניסה לפארק ושוב רעם אדיר. שתי נשים שבדיוק נכנסות לפארק עושות אחורה פנה וחוזרות לרכב. דקה לאחר מכן ארובות השמים נפתחות וגשם זלעפות יורד. למזלי בדיוק סיימתי את הקטע ונכנסתי לשרותים לשטוף פנים. איתי בשרותים גבר מבוגר עם מעיל ניילון. מוכר? אני שואל אותו בצחוק והוא עונה- לא כרגע.
אני יוצא מהשרותים, מסתכל החוצה והגשם רק מתגבר. מה עושים? יש לי במקרה הטוב 3 ק"מ עד הבית ואם רוצה לעמוד באימון אז עוד 5 ק"מ. אז אני רואה שלידי עומד איש ניקיון של הפארק ואז עולה בי רעיון. שאלתי אותו אם יש לו שקית ניילון והוא אמר שכן. לקחתי ממנו שקית ועשיתי חורים בחלק העליון ובשני הצדדים והלבשתי אותה עליי. זה היה מצחיק אבל יעיל. כשהגשם מעט נרגע יצאתי לדרך בצרחות "מי הגבר של הפארק הלאומי" ו "אין על החיים האלו". למרות שהייתי אמור לרוץ ממש לאט בגלל הגשם רצתי בקצב 5:45.
לאחר כרבע שעה הגשם נרגע אבל כל כך צחקתי והתלהבתי מאילתור שלי שרצתי עם השקית עליי עד לבייתי ואפילו השלמתי ל5 ק"מ!
דבר קטן שהעיב על הריצה לקראת הסוף הברך התחילה מעט לכאוב.
סה"כ היה אימון טוב. והאלתור היה אדיר. רעיון לתחפושת לפורים- שקית מרוץ!