היום חזרתי לשחות!
החלפתי את בגד הים שאשתי לא אהבה בדגם משופר ויפה יותר והתייצבתי בשעה 5:30 בבריכה (כן גם ביום שאני לא רץ עדיין קם מוקדם).
תמיד היו אנשים בבריכה אבל היום כל המסלולים היו מלאים (6) אמנם בכל מסלול אדם אחד אבל עדיין תפוסה מלאה 🙂
מה שהקסים אותי היה השקט שבבריכה. למרות שהיו אנשים כל מה ששמעו זה קולות החתירה והנשימות שזה ניגוד גמור לרעש וההמולה של הריצה בייחוד אחרי שבת שבה הפארק היה מפוצץ באנשים.
הקפיצה הראשונה למים היא הכי קשה. עצמתי עיניים וקיוויתי שהמים לא קרים מידי. להפתעתי המים היו דיי נעימים. התחלתי בשחיית חזה כדי להתחמם אחר כך עברתי לחתירה.
למרות שאני לא שוחה בכל כוחי אני גומר כל בריכה כאילו שחיתי 100 מ בגמר אולימפי. נראה לי שאני לא נושם מספיק. במקום כל 2 תנועות אני נושם כל 4 (כדי לנשום תמיד מאותו צד) ויתכן שזה מה שגורם לקושי.
קטע מצחיק / מפחיד שקרה לי היה שפעמיים תוך כדי שחייה הרגשתי כאילו משהו נוגע בי ברגל. בפעם הראשונה ממש קפצתי בבהלה (כמה שאפשר לקפוץ בבריכה) מזל שהייתי בצד של הרדודים. בפעם השניה פשוט הסתכלתי לראות אם מישהו שוחה לידי. כנראה שבזמן החתירה דחפתי מים לאחור שנגעו ברגל וזה מה שהבהיל אותי.
שחיתי 45 דקות ופניתי לג'קוזי שזה החלק הכי טוב של אימון השחייה 🙂 כמה שהשחייה משחררת אין כמו ג'קוזי טוב.
חזרתי הביתה טרי ורענן.
יום טוב לכולם!