היום הייתי צריך לרוץ 30 ק"מ שמתוכם ה5 האחרונים בקצב מרתון. זה כבר מרחק רציני. יצאתי מביתי ברכב לכוון הנמל בשעה 5 בבוקר. והייתי מאד מופתע מכמות תנועת הרכבים בשכונה שלי. ראיתי לפחות 5 רכבים נוסעים לכוונים שונים. בדרך כלל בשעות האלו שום דבר לא זז בשכונה.
נסעתי על דרך השלום לכוון תל אביב כדי לעלות על איילון וכמו תמיד 99% מהרכבים בשעות האלו הן מוניות. נהגי מוניות זה גזע מיוחד או שהם שומעים מוזיקה בקולי קולות (אולי כדי להשאר ערים) או שהם עושים איתך תחרויות בין הרמזורים. לפעמים אני משתעשע איתם שם גז ואז מרגיע ואז שוב גז.
הגעתי לנמל ב5:25 והחנייה הייתה מלאה. מעניין האם כל הרכבים היו של רצים או חלק גם של בליינים בנמל. התארגנתי ונפגשתי עם החברים מקייטנה. רצנו 5 ק"מ לכוון פארק הירקון והתסובבנו. מהק"מ השני בערך כאבו לי הרגליים. חלק באזור הפציעה, חלק ברגל ימין. חלק באזור הגב התחתון. קיויתי זה בגלל הקור ואם התחממות הגוף זה יעבור. רצנו יחסית לאט ודיברנו והיה נחמד מאד. דיי בתחילת הריצה שמתי לב שהשעון שלי מצפצף דיי הרבה. הבנתי שזה בגלל שאני רץ לפי תוכנית שהכנסתי מראש וכנראה לא עומד בקצב שהוגדר. בתחילה חשבתי שאני רץ מהר מידי רק במהלך הריצה הבנתי שזה מפני שאני רץ לאט מידי…
כשהגענו שוב לנמל לאסוף את הקבוצה הבאה לקחתי ג'ל אנרגיה וכדור מלח נגד התכווצויות שרירים. שקלתי לפרוש אבל הכאבים לא היו כאלו נוראיים וידעתי שיהיו עוגות בסוף מפני שחגגנו יום הולדת לאחת הרצות אז לא רציתי לחכות ברכב. התחלנו לרוץ והיה ס"כ בסדר אז המשכתי. עדיין כאב אבל לא כאבים משביתי ריצה. דאגתי לשתות ולקחת ג'ל וכדורי מלח כל 5 ק"מ.
משום מה היום יצא לי לשים לב לתנועות הידיים של הרצים. זה עניין מעניין. יש כאלו שמנופפים במהירות למעלה ולמטה. יש כאלו שמזיזים את הידיים לצדדים. יש רצים שרצים שכהאגודלים זקורים כלפי מעלה. כאלו שהאגודלים מופנים כלפי חוץ, היום ראיתי רץ שמניף את הידיים כשכפות הידיים מופנות כלפי מעלה בדומה לריקוד מיזרחי/ יווני.
הגענו לדולפינריום והסתובבנו חזרה לנמל. לאט לאט הקצב ירד במקצת אבל עדיין היה יחסית סביר. הגענו לנמל לאסוף את הקבוצה האחרונה חלק רצו לרוץ לחוף הצוק שלכוונו לא רצנו היום הרוב רצו לרוץ לפארק בצד הדרומי של הירקון (הצד הפחות פופולארי). היתרון של הצד הזה הוא שלא צריך לעבור על הגשר התלול ליד מרכז דניאל. החסרון הצד הזה מגיע עד שבע תחנות ואז צריך לחצות ולהתחבר לצד "הרגיל". רצנו והיה מאד כייף לשנות קצת נוף. הצד הז מאד יפה וירוק (כל הפארק ירוק עכשיו) ויחסית אין הרבה רצים. יש בעיקר רוכבי אופני כביש שטסים בנתיב שלהם.
בתחילה רצתי עם אורנית ועירית עברה אותנו מידי פעם. היה מאד נחמד. בשלב מסוים אורנית חזרה בחזרה. אחריה עירית חזרה ואז נשארתי לבד. בשלב זה כבר עברתי 24 ק"מ והייתי צריך לקבל החלטה האם לנסות לעמוד באימון ולרוץ 5 ק"מ מהירים או לוותר ופשוט לסיים 30 ק"מ. הרגליים כאבו, גם הגב התחתון כאב מעט אז החלטתי לרוץ רק 3 ק"מ בקצב מהיר.
כשסיימתי 27 ק"מ. עצרתי, שתיתי, שטפתי פנים, לקחתי ג'ל וכדור מלח והתחלתי לרוץ מהר. אז ראיתי שבשעון יש הודעה של בטריה חלשה. לא ידעתי מה אני אמור לעשות עם ההודעה אז המשכתי את השעון וכמובן המשכתי לרוץ מהר. לאחר כק"מ פתאום השעון נכבה!!! פאק. מה אני עושה עכשיו??? למזלי בדיוק עבר שם רץ שנראה לי דיי מהיר. שאלתי אותו באיזה קצב הוא רץ. הוא אמר שרץ בקצב 5:05 אז רצתי מאחוריו דיי צמוד וכך העברתי את 3 ה"מהאחרונים.
בסיום כל הגוף שלי דאב וכאב. במרחקים כאלו לא עושים מתיחות למרות שהשרירים היו ממש תפוסים. קיויתי שהאימון עד הק"מ ה28 בכל זאת נשאר בשעון ושלא כל האימון נמחק. לקח להבא לא לרוץ עם תוכנית מובניית זה גומר את הסוללה.
שתהיה שבת כייפית!