לאחר מנוחה של שלושה ימים היום ביצעתי אימון יחסית קשה. דיי חששתי מכוון שביום ראשון בריצת המבחן עדיין היו כאבים ולא נראה שהרגל התאוששה לגמריי.
היום באימון אלעד חילק לי את הקטעים למדרגות. 1 ק"מ קל , 1 ק"מ ריצה בקצב המרתון (מהיר), 2"מ ריצה קלה, 2 ק"מ ריצה מהירה וכך הלאה עד 4ק"מ. בסה"כ 20 ק"מ מתוכם 10 ק"מ בריצה מהירה.
לפני הכאבים ברגל זה היה אימון יחסית קל עבורי אבל מאז הכאבים זה נעשה קצת יותר בעייתי. לייתר בטחון וכדי לחמם את הרגליים רצתי ק"מ אחד לחימום לפני שהתחלתי רשמית את האימון. יצאתי בשעה רבע לחמש בבוקר כי ידעתי שהאימון יקח כשעתיים רק באמצע הריצה בערך הבנתי שסתם קמתי מוקדם מכוון שהילדים בחופשה ואין בעצם לחץ להעיר ולהכין אותם לבית הספר.
היה קר מאד בחוץ ולבשתי את ז'קט הריצה הכי עבה שלי, טייץ ארוך וכובע. לפני האימון היה לי ברור שארוץ בפארק הלאומי אבל תוך כדי החלטתי לרוץ ברחובות מסביב כדי למנוע שעמום וריצה בסיבובים. כאמור החלטתי קצת לגוון ולכן רצתי לכוון הפארק דרך כפר המכביה וממנו לכוון איצטדיון וינטר ואז עשיתי סיבוב חזרה לכוון דרך השלום ומשם לפארק סיבוב בפארק ואז חזרה לכוון ביתי.
ק"מ ראשון בריצה קלה עבר בקלות ללא כל כאבים ואז הגיע הק"מ המהיר שעבר גם ממש ללא בעיות או כאבים. כנ"ל גם 2 הק"מ הקלים והמהירים. כל הזמן חששתי שהכאבים יצוצו אבל ניסיתי לא לחשוב על כך. הרחובות היו מלאים שלוליות מהגשמים שירדו בימים האחרונים וקיוויתי שרכבים חולפים לא ישפריצו עליי. למזלי זה קרה רק פעם אחת. פחדתי שהמים הקרים יקררו לי את הרגליים בגלל שהחיסרון של בגדים מנדפים הוא שכמו שהם מנדפים את הזיעה החוצה הם מאפשרים לנוזלים להכנס פנימה…
סה"כ הריצה עברה בסדר. היו לי פה ושם קצת קשיים בנשימה שהעידו על קצת ירידה בכושר והתבטאו בקצת כאב בצד אבל נשימות דרך האף סידרו את הנושא. משהו מעניין שקרה הוא שבדרך ראיתי גבר עושה הליכה לבוש בבגדי ספורט שחורים ואדומים ולאחריו ראיתי אשה לבושה בטרנינג שחור, חולצה לבנה ועליה קפוצון שחור. עברתי אותם ואז כעבור מספר ק"מ ראיתי שוב גבר לבוש באדום ושחור. התגובה הראשונה שלי היתה כנראה חבר שלו או שהיה מבצע בחנות ספורט מקומית 🙂 אבל מיד אחריו ראיתי שוב גם את האשה ולכן הבנתי שהם כנראה עשו קיצור דרך שאני לא מכיר.
בק"מ ה15 בערך קצת לפני סיום ה4 ק"מ הקלים התחלתי להרגיש כאבים עמומים ברגל שמאל הם קצת הדאיגו אותי אבל החלטתי להמשיך ולסיים את הריצה הקלה ולהתחיל את הריצה המהירה ואם יהיו כאבים חזקים להפסיק. מאד פחדתי להכנס למעגל של: פציעה, מנוחה, ריצה, פציעה וחזור חלילה… למרות שכבר רצתי 16 ק"מ החלטתי לפני ה4 ק"מ המהירים האחרונים לעשות קצת מתיחות עדינות לשרירים. מתיחות, שתייה שטיפת פנים וקדימה לדרך. הפארק אחרי הגשם נראה מאד יפה. נוצרו שלוליות גדולות במקומות שבדרך כלל אין מים וגם שם היו ברווזים כאילו נוספו אגמים חדשים לפארק.
היה קצת קשה לרגליים להתחיל מהר לאחר הריצה הקלה אבל מהר מאד נכנסתי לקצב וסיימתי את הק"מ הראשון בלי בעיה. היה איזשהו כאב עמום ברגל אבל ממש לא רציני. מתחיל את הק"מ השני והשעון מראה פתאום 5:20 אני לא מבין מאיפה זה בא. מנסה להגביר ומרגיש שרץ מאד מהר אבל השעון לא זז. באותו שלב אמרתי לעצמי מה שלא יהיה תרוץ בקצב שאתה חושב וזהו. למזלי השעון התאפס על עצמו ולבסוף סיימתי את הק"מ בתחום המהירויות הרצוי. בק"מ השלישי היה סיפור דומה כשסיימתי את הק"מ ראיתי בשעון שהייתי בקצב 4:25 כמעט דקה מהר ממה שאמור לרוץ! שיהיה בריא השעון הזה כמעט קיבלתי התקף לב בגללו. הק"מ אחרון כבר היה קל יחסית.
בכוונה סיימתי כק"מ וחצי מביתי עשיתי מתיחות ואז הלכתי עד ביתי כדי להזרים עוד קצת את הדם ולשטוף את חומצת החלב ואז עשיתי שוב מתיחות.
בסיום הייתי מאד מרוצה מכך שסיימתי 20 ק"מ מתוכם 10 ק"מ בקצב מרתון והכי חשוב ללא כאבים!
מקווה שגם לאחר הריצה לא יכאב לי.
יום טוב חברים!