היום רצתי 34 ק"מ בירושלים עיר הקודש! היתה ריצה לא קלה גם פיזית וגם מנטלית. בגלל שרציתי מסלול יחסית מישורי ושיש בו ברזיות רצתי ממתחם התחנה הראשונה דרך פארק המסילהה לגן החיות התנכי ובחזרה פעמיים! הדרך הלוך היתה בירידה והדרך חזור בעלייה.
למזלי התלווה אליי באופניים חברי הירושלמי אלעד שהוא חבר טוב וגם משקיען ידוע ולכן דאג להביא מיץ, מים, קרם הגנה ושימש לי כעוזר אישי וצלם בדרך. ממש הרגשתי סלב.
הדרך נחמדה מאד וזרועה בעשבי תיבול שמדיפים ריחות נעימים וגם עצי תאנה וסברס לרוב. כידוע בירושלים קצת פחות חם וגם פחות לח ולכן למרות שסיימנו בסביבות 9:30 סה"כ לא היה לוהט.
בגלל הליווי של אלעד וגם חוסר ההכרות עם המסלול רצתי לאט מהרגיל אבל זה דווקא טוב כי כך הרגלתי את הגוף להיות הרבה זמן על הרגליים. 34 ק"מ זה כבר מרחק רציני ביותר וכבר רואים את הסוף. יש רצים שזה המרחק המירבי אותו הם רצים לפני המרתון.
דיי דאגתי בגלל הריצה הזאת המרחק, החום, המסלול וכדומה מאד הטרידו אותי וזה גרם לכך שלמרות שזה היה תוך כדי סופ"ש משפחתי כל מחשבותי היו נתונות לריצההזאת. זה גם ניכר באריזה של המזוודה שלנו – חצי מזוודה תפסו הבגדים של האשה ושני הבנים והחצי השני ציוד הריצה והבגדים שלי. זה גם גרם לקצת פדיחות. אשתי עובדת בחברת תיירות פנים ועובדת עם מלונות בירושלים ולכן ביום שישי הוזמנו לארוחת ערב במלון ענבל. מכוון שראשי היה מרוכז בריצה לא דאגתי להביא בגדים חגיגיים לארוחה והגעתי אליה כמו קיבוצניק עם בגדי יום יום. החולצה שלבשתי היתה אפילו קצת קטנה עליי… ממש התבאסי מזה. מזל שאשתי לקחה את זה בקלות.
השבוע אני מתחיל גם לטפל קצת ברגליים וקבעתי תור לפיזיותרפיה ולשיפור מדרסים שעשו לי לפני שנה ובשלב מסויים הפסקתי להשתמש בהם. התחלתי גם לכקחת כדור נגד דלקת. אני מקווה שכל זה יעזור להפחית קצת את הכאב של הדורבן ברגל שמאל שמציק לי בזמן הריצות.
היום עברתי מרחק רציני ואבן דרך מאד רצינית בדרך למרתון ואני מאד גאה ושמח. עכשיו אני הולך לטייל עם המשפחה בירושלים – יום טוב לכולם!