היום רצתי ריצת שחרור בת 14 ק"מ שכללה 2 קטעים. הקטע הראשון 7 ק"מ בקצב 6:45 והקטע השני כלל 7 ק"מ בקצב 6:30. אלו קצבים איטיים והריצה נועדה כדי להזרים דם לרגליים לאחר הריצה הקשה של יום שני, כדי לצבור ק"מ לסה"כ השבועי וגם כדי לתרגל ריצה בשינוי קצב לקצב מהיר יותר מה שמכונה בעגה המקצועית " negative split".
בשל החזרה לשגרת בית הספר עליי לחזור ולסיים את הריצות של בין 6:30 ל6:45 כדי שאוכל לארגן את הילדים ולהתארגן בעצמי. אשתי יוצאת מהבית ב6:30 כך שהיא לא יכולה לעזור.
14 ק"מ אמורים לקחת לי כשעה וחצי בקצבים האמורים. רציתי לסיים ב6:30 כלומר להתחיל לרוץ ב5:00 אני לא יודע למה אבל כיוונתי בטעות את השעון המעורר לחמש!
יצאתי מביתי בחמש וחצי ומיד שמתי לב שמשהו לא בסדר. היה יותר אור מהרגיל, לא ראיתי את מחלק העיתונים, אנשים מהשכונה שאני בדרך כלל פוגש בפארק הלכו לפניי בדרך המובילה החוצה מהשכונה. אז ירד לי האסימון!!! התגובה הראשונה הייתה רצון לבטל את הריצה אבל אז עשיתי חישוב שאסיים בשבע ואמנם יהיה קצת לחוץ אבל אפשרי. חיכיתי לשעה 6 שבה אשתי אמורה להתעורר. צלצלתי אליה וביקשתי שתשים שעון מעורר לילדים והסברתי לה מדוע.
כמובן קצת חששתי וזה התבטא במספר קטעים בריצה שבהם איבדתי ריכוז וחשבתי על הילדים ומיד המהירות שלי טיפסה לאזור ה6:00 דקות לק"מ… היה קשה לי להתאפק ולרוץ לאט…
בשעה 7:00 התקשרתי הבייתה. אמנם הייתי דיי בטוח שהילדים לא יתעוררו מהטלפון אבל אמרתי לעצמי שאם יתעוררו הרווחתי ואם לא אז לא קרה כלום. למזלי הבן הגדול ענה. ביקשתי ממנו שיעיר את הבן הקטן כך שכאשר נכנסתי הביתה הם כבר היו ערים ונחסכו לי דקות יקרות של מאבקי השכמה 🙂
כך מריצה רגועה שקטה וקלה הפכה ריצת השחרור לריצה מתוחה. בסוף הכל הסתדר ובא על מקומו בשלום.
המשך יום טוב לכולם