היום רצתי לבדי 34 ק"מ! כל הקייטנה נרתמה להגביר את המודעות למחלת הדושן ורצה 10 ק"מ במירוץ כפר סבא- כל הכבוד להם! אני חשבתי לרוץ 24 ק"מ לפני המרוץ ולהצטרף ל10 ק"מ במירוץ עצמו אבל מאד פחדתי לרוץ במקומות לא מוכרים והיה סיכוי גדול שאצטרך לרוץ עליי עם מים אז ויתרתי ורצתי באזור המוכר של הנמל ופארק הירקון.
התחלתי ב5:00 ברידינג. היה עדיין חשוך וקצת קריר. שמתי לב שיש רוח אבל לא משהו מיוחד. הנמל נראה נטוש ולא ראיתי הרבה רצים. כנראה יצאו לחגוג אתמול או שכולם במירוץ כפר סבא (מי הגבר של רעננה?). רצתי לאורך הים צפונה לכוון תל ברוך. לא ראיתי ירח למרות שאנחנו כמעט באמצע החודש העברי ואמור להיות ירח דיי מלא. כנראה שגם הוא הלך למסיבת פורים אתמול… התחלתי בקצב איטי כדי לחמם את הרגליים ותכנתתי להגביר לאט את הקצב עד שאתייצב על קצב מסויים ואיתו לשייט עד הסוף. למרות שהיה קריר הזעתי מאד ולקח לי 5 ק"מ עד שהתייצבתי על קצב 5:53. זה יותר זמן ממה שלוקח לי בדרך כלל אבל היום היה לי קצת קשה בהתחלה. יש מצב שאכלתי אתמול יותר מידי פסטה והייתי קצת כבד… 🙂
לאחר 5 ק"מ הסתובבתי כדי לחזור לנמל ואז חטפתי רוח לפנים! איזו מלחמה זאת הייתה עד לנמל! פיזית ומנטלית כאחד. בדרך הייתי כמעט האדם היחיד שרץ שאר האנשים בטיילת היו אנשים מבוגרים שהלכו וכמעט והתפתתי לעבור להליכה. למזלי הרגליים חזקות מכל האימונים אז דווקא נגד הרוח הצלחתי להחזיק בקצב ואפילו הייתי מהיר ממנו בחלק מהקטעים. בריצה שמתי לב לעטיפה של ג'ל זרוקה על הרצפה. מה כל כך קשה לזרוק את הלכלוך שלך לפח???
רצתי במסלולים שבדרך כלל רצים בקייטנה- ועשיתי איסוף מקצים דימיוני 🙂 החלטה חשובה שקיבלתי לפני הריצה היא לפעול כמו בספר מבחינת לקיחת סוכריות אנרגיה ומלח. כל 7 ק"מ לקחתי סוכריות וכל 10 ק"מ טבלית מלח. זה עבד יפה. כשהגעתי לנמל לאחר 10 ק"מ התלבטתי האם להמשיך לפי התכנון דרומה לכוון יפו בידיעה שכנראה גם בטיילת תהייה רוח או לרוץ לפארק. החלטתי לקחת סיכון ולרוץ דרומה מכוון שלא רציתי לרוץ 24 ק"מ בפארק. כמובן שגם בטיילת הייתה רוח חזקה. רצתי מקילומטר לקילומטר ידעתי שצריך להחזיק מעמד רק חמישה. הגעתי לדולפינריום שתיתי, לקחתי סוכריות אנרגיה, שטפתי פנים וחזרתי בחזרה לכוון הנמל. מאותו רגע כאילו מישהו נתן לי זריקת אנרגיה. הייתי צריך לעצור את עצמי כדי לא לרוץ מהר מידי (פחדתי שלא יהיה לי כוח לשאר הריצה). בריצה ראיתי על הרצפה שקיק נייר של מלח כמו שמחלקים במסעדות של מזון מהיר ועלתה מחשבה במוחי שאולי במקום כדורי מלח אפשר לרוץ עם שקיקים כאלו וכל פעם שצריך לפתוח אחד ולבלוע את המלח…
5 הק"מ חזרה לנמל עברו במהירות אם כי האנרגיה קצת פחתה. כשהגעתי לנמל אמרתי לעצמי יש עוד 14 ק"מ בוא נפרק אותם לשני מקטעים של 7 ק"מ ואז זה יראה קל. רצתי לתוך הפארק דרך הצד הדרומי הפחות פופולארי בעיקר כדי לגוון אבל גם כדי להוסיף טיפה מרחק ולחסוך את הצורך לעלות על הגשר המעצבן ליד מרכז דניאל לחתירה :). קצת דאגתי מכך שאני לא מכיר את מיקום הברזיות אבל הייתי בטוח שיש מספיק… אמרתי לעצמי תתרכז בלרוץ 7 ק"מ וזהו. הדרך הייתה מאד יפה וירוקה ובסוף הגעתי לשבע תחנות שם חציתי לכוון הדרך "הרגילה" בפארק. המסלול הוסיף לי 1.5 ק"מ כלומר נשארו לי פחות ק"מ לרוץ. המשכתי לרוץ כמעט עד הדר יוסף כשאני בקצב יציב. הסתובבתי בק"מ ה27 וקילומטר לאחר מכן עצרתי לקחת סוכריות אנרגיה, שטפתי פנים ושתיתי.
כשחזרתי לרוץ לאחר הפסקת השתייה החלו כאבים באצבעות רגל שמאל ובאזור הגב התחתון ברגל ימין. כנראה עקב המרחק הגדול. המשכתי לרוץ באותו קצב אבל בק"מ ה29 כשהייתי אמור להגביר לא הצלחתי להגיע לקצב הרצוי ולכן המשכתי לרוץ באותו קצב שבו רצתי מההתחלה. בשלב מסויים עקפו אותי שני רצים שחומי עור בריצה קלילה הם היו רזים עד אימה. כל רגל שלהם נכנסה פעמיים ברגל אחת שלי ונראה שאין עליהם גרם שומן. הם בטח שקלו חצי ממני למרות שהיו כמעט בגובה שלי.
למרות שלא הצלחתי להגביר סה"כ הרגשתי ממש טוב והקטע הכי גדול היה שלקחתי איתי נגן מוזיקה ושכחתי להשתמש בו. כלומר רצתי 34 ק"מ בלי מוזיקה בכלל!
את הק"מ האחרון הצלחתי לרוץ בקצב יפה של 5:30 דקות לק"מ… לסיום הצטלמתי במקום הכינוס הרגיל של הקייטנה ושלחתי לחברים.
אני מרגיש כבר דיי מוכן למרתון. יאללה שיגיע כבר!
חג שמח ושבוע טוב חברים!