היום אלעד איתגר אותי שוב!
הריצה כללה 2 ק"מ ריצה קלה כחימום ולאחר מכן ריצה של 1 ק"מ, 2 ק"מ, 3 ק"מ, 2 ק"מ ו 1 ק"מ במהירות של 4:40 דקות לק"מ (מהיר למדיי) ובין כל ריצה מהירה 400 מטר של ריצה קלה ובסיום שוב 2 ק"מ לשחרור. מאד חששתי מהריצה היום מכוון שבנוסף לקושי שאלעד הציב בפניי הוספתי לקושי בכך שאתמול "חגגתי" עם אשתי. הילדים ישנים אצל הסבתא אז הזמנו סושי ופתחנו וגם סיימנו בקבוק יין כך שהמצב לא היה אידאלי לריצה.
בריצת החימום בדרך לפארק הלאומי באה לקראתי גברת מבוגרת שנראתה קצת כעוסה היא היתה נמוכה והחזיקה ביד ימין מקל הליכה אך לא נשענה עליו אלה החזיקה אותו כאילו היא הולכת להרביץ למישהו. בנוסף יד שמאל שלה רטטה באילו היא עצבנית. דיי חששתי לעבור לידה 🙂
המקצה הראשון היה יחסית קל, המקצה השני היה קשה יותר ונראה היה כאילו המרחק לא נגמר. לפני המקצה השלישי שטפתי פנים לקחתי הרבה אוויר ויצאתי לדרך. ידעתי שעליי לרוץ הקפה שלמה של הפארק ולכן אין טעם להסתכל בשעון רק כדי לראות שאני במהירות הנכונה. התאפקתי לא להציץ ואני לא יודע מה היה קשה יותר הריצה במהירות הזאת או להתאפק…
לקראת סוף המקצה הרגשתי שאין לי אוויר ונשמתי ונשפתי אוויר כאילו אני הולך להתעלף כל דקה. מהצד בטח נשמעתי כמו מנוע קיטור מתנשף. מרוב שחיכיתי לסיום המקצה לחצתי בשעון בטעות על הפסק ריצה במקום על סימון של סיום מקטע. לחיצה על המשך ריצה פתרה את הבעיה בשניה. המקצה השלישי והארוך סחט ממני דיי הרבה ובמקצה אחריו המהירות ירדה אבל עדיין עמדתי בטווח המהירויות ובמקצה האחרון כמובן שרצתי טוב כי ידעתי שזה הסוף.
כתבתי בעבר ואכתוב שוב אני לא מבין מדוע משקים את השבילים והאנשים בפארק הלאומי. זה יכול להיות נחמד בחום הזה קצת להתרטב אבל מצד שני זה הופך את השביל לחלק ואפשר להפצע!
יש לי חבר לעבודה שהוא דתי חרדי וחובב ריצה מתחיל. פגשתי אותו בפארק. הוא היה לבוש בביגוד לא הכי מתאים לריצה (חלצת דמויית לקוסט ומכנסיים ארוכים) מעניין מאד האם לא יכול ללבוש חולצה מנדפת ומכנסיים קצרים (לא טייץ) אולי זה לא צנוע לרוץ עם קצר? יתכן גם שלא רוצה שידעו שהוא רץ ולכן יוצא מהבית בביגוד הזה. אנסה לשאול אותו מחר בעבודה כי נראה לי שהביגוד מכביד עליו והוא לא ממצה את היכולת שלו לרוץ יותר מהר.
הדורבן שלי שוב מתחיל להציק ובכאבים חזקים יותר. קיבלתי הפנייה לפיזותרפיה הבעיה שאין תורים בחודש הקרוב! זה מטורף. אני חייב לטפל בזה אולי אפנה באופן פרטי. אני מרגיש שללא הדורבן יכולתי לרוץ אפילו טוב יותר.
לסיכום שוב עמדתי בהצלחה באתגר לא קל בייחוד שלא הגעתי מוכן בצורה אופטימלית (אבל חיים רק פעם אחת). אני ממש גאה בעצמי ומרגיש את השיפור ביכולת!
שיהיה המשך יום נעים לכולם!