יום רביעי- כרגיל אימון עליות. למרות שאני עדיין מפקפק שניתן לקרוא לה עלייה אני ממשיך להתאמן עליה. מקווה שלא תעלב.
יצאתי מביתי ב6:45 מה שנתן לי שעה לרוץ 8 ק"מ כולל כמה דקות למתיחות. אמור להיות מספיק זמן.
מתחיל לרוץ ושוב כל הרגליים כואבות. קול מתחיל בראש אולי תעצור ותחזור קול שני כבר סיכמנו שמעכשיו לא מוותרים ומחוייבים לתוכנית. מחליט להמשיך לרוץ ולראות איך מתקדמים. לאט לאט הרגליים מתחממות והמצב משתפר. אמנם ק"מ ראשון רצתי כמעט בשבע דקות וגם עצרתי לשיחת מוטיבציה באמצע אבל המצב השתפר והמשכתי לפארק.
לאחר 2 ק"מ חימום ומתיחות התייצבתי בתחתית העלייה מעודד מההצלחה בפעם שעברה. הפעם האתגר היה מספר העליות – 8. זכרתי שבעלייה הראשונה אסור לתת 100 אחוז וכך רצתי על מה שהרגיש לי כ90 אחוז. הגעתי למעלה בדקה בערך שזה דיי מהיר (המסלול 250 מ'). אם זה 90 אחוז אז מה יהיה במאה אחוז חשבתי?
ירידה לאט ועלייה שנייה קצת יותר מהירה 56 שניות. וואו זה מהיר… סיימתי את העלייה מתנשף מאד. ירדתי למטה ושוב חוזר חלילה שבכל עלייה אני מתפלא מאיפה הגוף מביא את הכוחות לרוץ במהירות הזאת. הגוף שלנו מכונה מדהימה. כל סוף עלייה אני מרגיש שהלב הולך לצאת מהחזה. (למי שלא זוכר יש לי בעיית לב קלה…)
מתחיל עליה שביעי לא יודע מה קרה אבל הרגשתי שהזינוק היה מהיר במיוחד- אולי עשיתי תנועה מסויימת אבל פשוט טסתי למעלה ב 51 שניות קצב 3:47 אומר לעצמי מה עשית? אתה אמור לרוץ את העליה האחרונה הכי מהר איך תשפר? תתפלאו אבל הצלחתי. נתתי הכל כמעט הקאתי בסיום אבל הצלחתי-3.45
מבסוט מסיום האימון אני מסתכל בשעון ונחרד לגלות שבגלל העיכובים בהתחלה אני הולך לאחר להעיר את הבנים ודווקא היום לא לקחתי את הטלפון הנייד שלי!
רץ הבייתה במהירות המירבית שהרגליים מאפשרות. ק"מ ראשון לא מצליח לרוץ מהר מקצב 6 ק"מ, אני מקווה לפגוש בדרך מישהו שאני מכיר כדי שאולי אשאיל ממנו את הנייד ואתקשר הבייתה ואעיר את הילדים. לצערי זה לא קורה. אני מתחיל להריץ בראש סרטים שהילדים מתעוררים לא רואים אותי ומתקשרים לאשתי והיא נלחצת ולא יודעת מה לעשות. ק"מ שני עשיתי ב5:48. נכנס הביתה ב7:10 (במקום ב6:45) ומגלה את בני הגדול יושב ורואה NBA בכלל לא חושב להעיר את אחיו או משהו לא בסדר :).
נכנסו לנוהל השכמה זריז והגענו לבית הספר בזמן!
יום טוב חברים!