היום שוב ליוויתי מישהו בריצה! אמנם זה היה פחות מוגדר מראש ובעצם רק באתי לרוץ עם חברים אבל יצא שבסוף ליוויתי את רועי בחצי המרתון הראשון שלו!
רועי הוא בעלה של אודליה שגם היא בקייטנה. היא רצה מספר שנים ורועי התחיל לרוץ אחריה. היא כולה תזזית ואנרגיות והוא קצת יותר רגוע. שניהם חמודים מאד!!!
קבענו להפגש בהדר יוסף שם לא ביקרתי הרבה זמן. הגעתי ב7 בבוקר כפי שנקבע וראיתי מבנה ענקי בבנייה. בתחילה חשבתי שזה אצטדיון חדש אבל אז הזכירו לי שזאת זירה לרכיבה על אופניים שאיזה מיליונר יזם ותרם לה את כל הכסף.
מראש הבנתי שהקצב יהיה קל ואכן כך היה. מידי פעם שמנו לב שאנחנו חורגים אבל חזרנו לתלם. היינו קבוצה של 5. רצנו ודיברנו והיה ממש כייף. כשהגענו לנמל פנינו דרומה לכוון יפו.
כשהגענו ל11 ק"מ באזור הדולפינריום אודליה ושרית הודיעו שהן מגבירות קצב. בתחילה גם חשבתי להגביר אבל הברך השמאלית שלי אותתה שהיא לא בקטע כרגע. מאד הפתיע אותי הכאב בברך מכוון שעד היום הוא הופיע רק לאחר אימונים וריצות מהירות. עכשיו נראה שדווקא המרחק הוא הבעייה.
כמובן שהקשבתי לגוף ולא הגברתי. נשארנו רועי, ערן ואני. המשכנו לדבר או יותר נכון ערן ואני דיברנו ורועי שתק בעיקר. חשבתי בהתחלה שזה בגלל שקשה לו אבל מאוחר יותר הבנתי שהוא פשוט פחות דברן. כשהגענו לארומה ערן ביקש לעצור לשתות ולשירותים. אני קצת נלחצתי מכוון שבריצה אחרת עם ערן עצרנו בארומה לקצת יותר מידי זמן ולא חזרנו לקצב לאחר העצירה ההיא. כשעצרנו ביקשתי מערן שנעשה זאת זריז. שתיתי כוס מים קרים יצאתי לרועי ואז גם ערן הצטרף.
המשכנו בריצה ולאט לאט התחיל לכאוב טיפה יותר. זה היה כאב יותר מציק ולא כאב של להפסיק ריצה אבל עדיין העיתוי הדאיג אותי. אני לא בתוכנית ולמרות שאולי רץ נפחים נחמדים (לא משהו משוגע) הרגל כואבת. אולי זה רמז שהייתי צריך להחליף כבר נעליים ולרוץ בלעדית עם הנעליים החדשות ולזרוק את הישנות? רועי למרות שהיה הרץ הפחות מנוסה בחבורה נראה חזק ורץ דיי בקלילות.
כשהגענו להדר יוסף חיכתה לנו אודליה בשמחה רבה! חגגנו את המרחק החדש של רועי!
לאחר מכן עשינו מתיחות ונסענו הבייתה בכל זאת ערב חג והייתי אמור לנסוע לערד עוד מעט!
חג שמח!