היום יצאתי לריצת שטח מביתי ברמת אפעל לאורך נחל איילון. הייתי צריך לחזור לביתי עד השעה 9:00 שבה אשתי והבן הגדול יצאו לפעילות שכבתית לכבוד שנת הבר מצווה. באחת הריצות הקודמות שרצתי לפארק אריאל שרון הגעתי לחיבור עם הנחל והוא נראה מאד יפה אז החלטתי לרוץ שם השבת.
כיוונתי שעון לשש וחצי כדי לנצל את מזג האוויר הקריר אבל כשהשעון צלצל ממש לא בא לי לצאת מהמיטה וניסיתי לתת לעצמי הנחות והסברים איך אולי ארוץ בערב (ברור היה לי שזה לא יקרה). אמרתי לעצמי דבר ראשון קום ואחרי זה תחליט מה לעשות אתה הרי תמיד יכול לחזור לישון. כמובן שאחרי שקמתי וראיתי איזה יפה בחוץ ישר נעלמו כל התירוצים. התארגנתי בנוהל חפוז בלי שתיית תה ואכילת הפיתה עם הריבה הרגילים. במקום זאת שתיתי מים ואכלתי חצי בננה. דחפתי לשלוקר סוכריות אנרגיה ויצאתי.
למזלי יש שביל שיוצא ממש מתחת לביתי ומגיע דרך צומת מסובים עד לנחל. הגעתי לנחל ולשמחתי עדיין היו בו מים וברווזים או אווזים או איך שקוראים לחיות המימיות האלו. מיד שלפתי את המצלמה אחרת כל הריצה לא שווה! איך שהחיות ראו אותי הן עפו להמשך הנחל… כך היה אני מתקרב, מאט כדי לצלם והן עפות. איזה רגישות!!! כך קרה שאני רץ וברווזים מלווים אותי במעוף- הרגשתי ממש כמו נילס הולגרסון 🙂
המסלול דיי צר ולא מישורי לגמריי אבל סה"כ מאד נוח לריצה. היתרון הגדול הוא שבגלל הצמחייה יש צל! בדרך ראיתי מספר רוכבי אופניים כולם ברכו אותי בבוקר טוב והיו נחמדים. בשלב מסויים באזור שנמצא ליד פרדסים ואחר כך ראיתי שיש שם מפעל ראיתי בחור רזה ושחום הולך בשביל הוא לא נראה כמישהו שיצא לטיול כייפי- יותר כמישהו ממורמר וכועס. אמרתי לו בוקר טוב והוא החזיר לי בבוקר טוב. אני חייב להודות שלמרות זאת לאחר מספר מטרים הסתובבתי לאחור בחשש לראות מה הוא עושה ושהוא לא פונה לכוון שלי…
מאד הפתיע אותי לראות את הפרדסים ולכן עזבתי את השביל ורצתי לכוונם בעיקר כדי לצלם. ראיתי שאני באזור שמקביל ליהוד פחות או יותר. לאחר 2 תמונות חזרתי לשביל. בשלב זה התחלתי לדון עם עצמי כמה ק"מ בא לי לרוץ. היה שלב שחשבתי להגדיל ל20 ק"מ אבל אז ראיתי שהשעה 7:45. פתרון נוסף לדילמה הופיע בק"מ ה 6. הגעתי למעבר מתחת לכביש שממנו לא היה ברור איך ממשיכים. רוכב אופניים שהיה שם ועישן משהו שהוא לא סיגריה גם לא ידע איך ממשיכים. היו שני המשכים לשביל. אחד מהם היה כרוך במעבר במים אז בחרתי לנסות את השביל האחר. החלטתי לרוץ עוד רבע שעה ולחזור כדי להגיע חזרה בזמן.
עליתי עלייה קטנה והגעתי לשדה פתוח ובסופו גדרות רבים. ישר הבנתי שהגעתי לנתב"ג! הייתי בטוח שהוא הרבה יותר רחוק. תזכירו לי את זה בפעם הבאה שיקח לי חצי שעה לנסוע לנתב"ג ברכב. רצתי בשולי השדה עד הגדרות ואז המשכתי לאורך הגדרות כמובן שצילמתי וקיוויתי שהאבטחה לא יבואו לעצור אותי על איסוף מודיעין :). לפתע חלף על פניי אופנוע שטח. הוא היה כל כך שקט שהוא חייב להיות חשמלי! השעה היתה כבר 8:10 והגיע הזמן להסתובב חזרה. בדיוק גם הגעתי ל7.5 ק"מ.
עד אז הריצה עברה בשקט ובשלווה והרעשים היחידים היו רעש האופנוע, הברווזים המגעגעים והנשימות שלי. לפתע נפתחו השמיים ומטוסים התחילו לנחות ולהמריא ברעש גדול מסביבי! המראה מאד יפה ומרשים. כמובן שמיד צילמתי! מעכשיו לא מצלמים יותר אחרת נאחר אמרתי לעצמי. בשלב זה התחיל להיות חם ומזל שהיה צל לאורך המסלול.
חזרתי לביתי בדיוק בזמן לפני שממש התחמם. סה"כ 15 ק"מ יפים ומעניינים. פתיחה מעולה ליום מקסים!
שבוע טוב חברים!